יועמ"ש הפועלים בקריצה ל-ONE ZERO ״SVB קרס משום שכבנק קטן קיבל הקלות רגולטוריות״

עו"ד יעל אלמוג, היועצת המשפטית והמשנה למנכ"ל של בנק הפועלים בכנס רגולציה וניהול משברים של משרד עו"ד פירון: "רגולציה טובה לעסקים, אבל זו צריכה להיות רגולציה מבוססת ומקצועית. אנו נתקלים ברגולציות שרירותיות שלא מבוססות על חקר שוק וראייה כלכלית רחבה. אלו רגולציות שמזיקות לעסקים ולשוק ויוצרות עיוותים" >> פרח לרנר ששימשה בעבר כיועצת חקיקה לרה"מ הוסיפה: "חלק גדול מהפקידות הבכירה חסרת ניסיון עסקי וזה מונע קידום של פרויקטים, וחלק מהמגזר העסקי לא מכיר מספיק את המגזר הציבורי ואת מה שמניע אותו, שזה עוד משהו שפוגע בשיח השוטף"

"כשמנתחים 'מדוע בעצם נפל SVB?' אנו רואים שלאורך השנים ניתנו לבנק הקלות רגולטוריות שהוא קיבל כשחקן קטן מול הבנקים הגדולים. לכאורה, מתוך מטרה לעודד תחרות. ואולם, עם עליית הריבית בעולם, אותן הקלות לא עמדו במבחן הזמן והם אלה שהביאו לאותה קריסה. במקרה הזה דווקא הפחתת הרגולציה לא היתה נכונה, כי היא לא הביאה בחשבון את הטווח הארוך" – כך אמרה הבוקר היועצת המשפטית של בנק הפועלים והמשנה למנכ"ל, עו"ד יעל אלמוג בכנס שערכה מחלקת רגולציה של משרד עו"ד פירון.

אלמוג, אשר השתתפה בפאנל שעסק ב"רגולציה ועסקים – אתגרים ומורכבויות", סיפקה אבחנה בין מה שכינתה "רגולציה טובה", לבין זו שלדבריה "אינה עומדת במבחן הזמן". לדבריה, "כגוף שמיישם יותר מ-200 כללי רגולציה בשנה, ומוציא על היישומים האלה מאות מיליונים בשנה, אני יכולה לומר שיש הרבה שונות בין כללי הרגולציה השונים. לצד רגולציות שאנו מבינים אותן ואת ההיגיון הכלכלי שמאחוריהן, אנו נתקלים ברגולציות שרירותיות שלא מבוססות על חקר שוק וראייה כלכלית רחבה. אלו רגולציות שמזיקות לעסקים ולשוק ויוצרות עיוותים". לדברי אלמוג, "אחד הקריטריונים לאבחנה בין רגולציה טובה לכזו שהיא בעייתית – הוא האם הרגולציה עומדת במבחן הזמן. כלומר, האם שינוי נסיבות הופך את הרגולציה ללא רלוונטית".

במסגרת הפאנל שהנחה עו"ד נדים עבוד, שותף במחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד עו"ד פירון, הוסיפה אלמוג, "לדוגמא, קריסת SVB בארה"ב: קריסה שהיה לה נזק מאוד רחב למערכת הפיננסית ובלקוחות אותו בנק, ובכלל לצרכנים ולממשלה. כשמנתחים למה בעצם נפל SVB אנו רואים שניתנו לבנק הקלות רגולטוריות שהוא קיבל כשחקן קטן מול הבנקים הגדולים כמובן מתוך מטרה לעודד תחרות. ואולם, עם עליית הריבית בעולם, אותן הקלות לא עמדו במבחן הזמן והם אלה שהביאו לאותה קריסה. הרגולציה הזו לא הביאה בחשבון את טווח הזמן הארוך".

"דוגמא אחרת: ב-2020 החליטו בבנק ישראל לבטל את מגבלת הפריים במשכנתא. המטרה אז הייתה טובה ונכונה. להקטין את חשיפת הלקוח לריבית משתנה והשינוי ביטל את המגבלה על הפריים. מאז, לקוחות יכלו לקחת 2/3 מהמשכנתא בפריים אבל גם פה - הנסיבות השתנו. היום עם העלאת הריבית לקוחות שלקחו 2/3 פריים נמצאים במצב הרבה יותר גרוע מזה שהיו בו לפני ההקלה".

"דוגמא נוספת לרגולציה שרירותית - עמלת פתיחת תיק משכנתא. הכנסת הקודמת קבעה את המחיר של פתיחת תיק ב-360 שקלים. אפשר לדבר על האם הכנסת צריכה או לא לקבוע את המחיר של הליך עסקי בגוף פרטי, אבל אפילו אם מגנים על המהלך של התערבות בתמחור אתה מצפה שההתערבות תיעשה על סמך עבודה כלכלית. פה המתודולוגיה הייתה פעמיים חי כפול 100 אז כשמסתכלים על רגולציה צריך לבחון אם היא תוכל לעמוד בתנאים המשתנים של מבחן הזמן."

לירן אבישר בן חורין, לשעבר מנכ"לית משרד התקשורת התייחסה בדבריה לתפקיד הרגולטור בישראל ואמרה כי "לפני הכול צריך לשחרר את הדיכוטומיה בין המגזר העסקי לציבורי, כי המגזר העסקי הוא גם הציבור ואפילו ציבור חשוב. יש לו ערך וחשיבות בכלכלה הישראלית והוא מספק תשתית כלכלית חיונית לכל אזרחי ישראל. כשמנהלים מערכת יחסים כזו עולות שתי מחשבות: הראשונה - שכל צד יבין את האחר, את נקודת המבט שלו, הצרכים שלו ואת התפיסה שלו - לאן הוא חושב שהאונייה צריכה להפליג. הרגולטור צריך להבין מה רוצה המגזר העסקי וכל שחקן בשוק רוצה להרוויח - ולהרוויח זאת לא מילה גסה. לא צריך להתפלא שחברות עסקיות רוצות להשיא רווחים. בדר"כ זה מייצר שוק פתוח בריא יותר ולכן דרושה רגולציה שתהיה יותר מוטת תחרות - רגולציה שיש לה היתכנות כלכלית. חשוב להבהיר, שרגולציה היא לא מטרה, היא רק כלי בארגז הכלים של הממשלה, כדי לקדם אינטרסים ציבוריים. לפעמים החברות טוענות שהרגולציה שמבקשים להשית היא חסרת היגיון כלכלי ואז נכנסים לדיון – וגם זה בסדר. אבל קודם כל צריך להסכים שמוכנים להקשיב האחד לשני". 

פרח לרנר, סמנכ"לית רגולציה וקשרי קהילה בחברת אנלייט, אשר שימשה בעבר כיועצת חקיקה וכנסת לראש הממשלה, התייחסה בדבריה לתיאום הדרוש בין הרגולטורים השונים. "לפני כשבועיים כולנו היינו עדים למשבר אנרגיה וחלקנו אף הרגישו בו כאשר נותרו ללא חשמל. הממשלה הציבה לעצמה יעד עד לשנת 2025 לאספקת 20% מהיקף ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ו-30% עד שנת 2030. לא שאנחנו אפילו לא קרובים לשם, אלא אף נמצאים הרחק מאחורי היעדים האלו ובאופן יחסי גם מיעדי המדינות המובילות מאירופה. 

בשבוע שעבר הודענו לתקשורת על טורבינות חדשות בפרויקט שלקח לו 12 שנים של שחרור חסמים ורגולציה. בדרך עברנו במשרד האנרגיה, חברת נוגה, ועדות תכנון מחוזיות, משרד להגנת סביבה, חברת החשמל, רמ"י, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים ועוד רבים. קשה לנו מאוד עם כמות הרגולטורים משום שכל אחד רואה את חלקת האלוהים שלו, כל אחד אומר דבר אחר, כמובן שיש ניגודי אינטרסים ובסוף היזם נתקע באמצע, חסר חשמל במדינת ישראל וזה מזיק למשק ומזיק לכלכלה". 

"בתפקידי הקודם עסקתי בתיאום של כל עמדות משרדי הממשלה, ושם ראיתי שרה"מ מחליט ויש מבוגר אחראי. אבל בכל מה שקשור לסוגיות שלפנים וכלכלה אין בעל בית. אין מי שיכריע ויש כאן פרויקט ענק באמצע שמתעכב. הממשלה צריכה למנות פרויקטור שיהיה אחראי על כלל הרשויות והרגולטורים ועל ידו יתקבלו החלטות, כי בסוף זה פוגע בכולנו. כבעלת נקודת מבט רחבה ומגוונת על תחום הרגולציה בישראל, לרנר הדגישה בדבריה את התובנות המרכזיות שלה לגבי הרגולציה בישראל. "בממשק הציבורי, חלק גדול מהפקידות הבכירה היא חסרת ניסיון עסקי וגם הפוך, כך שנוצר מצב שבמגזר העסקי יש המון חסרי ניסיון שלא יודעים לעבוד עם הממשלה והכנסת. לאחר שהייתי בשני צדי המתרס, אני רואה ערך גדול במעבר מפקידות של מגזר ציבורי וההפך, ואז חוזר לקבל החלטות טובות יותר למשק". 

עו"ד ד"ר יובל רויטמן, ראש תחום רגולציה במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים התייחס להקמת רשות הרגולציה: "כאשר יצאנו לדרך עם החוק להקמת רשות הרגולציה, נתקלנו בקשיים ובהתנגדויות מתוך הממשלה וגם מגורמים מבחוץ. לכולם היה חשש שאנחנו הולכים להתערב בתחומי הרגולציה שלהם. לדברי ד"ר רויטמן, "רשות האסדרה אמורה לתת מענה לאתגרי הרגולציה ולהבטיח שרגולציה חדשה תיקבע על בסיס תהליכים הגיוניים. בכל העולם מסתכלים על הרגולציה כנכס שצריך לנהל אותו. לגבי קשיי הבירוקרטיה, אנחנו מודעים לבעיה וקיצרנו את לוחות הזמנים, צריך לזכור שהמהלך להקמת רשות הרגולציה הוא תו תקן בכל מדינות האיחד האירופי". 

שלומי לויה, סמנכ"ל משפט וממשל, איגוד לשכת המסחר התייחס לפרמטר משמעותי נוסף הגורם לעודף רגולציה וחוסר תיאום בין היחידות השונות במשרדי הממשלה, "הכמות הבלתי נתפסת של יחידות רגולטוריות בישראל נכון להיום עומדת על 209 רגולטורים. לשם השוואה, באוסטרליה שאוכלוסייתה מונה כ-26 מיליון איש מספר הרגולטורים עומד על 80 ובהולנד המונה כ-17 מיליון איש, יש 12 רגולטורים בלבד. ארגון ה- OECD העריך כי אם ישראל תשפר את הרגולציה לרמה הממוצעת במדינות ה-OECD, התוצר לנפש יגדל ב־3.75% בתוך חמש שנים, וב־%5.75 בתוך עשור. מדובר על תוספת של 58-100 מיליארד שקל בעשור".