לקראת הבחירות – פרויקט מיוחד של FUNDER – איזה נשיא היטיב הכי הרבה עם שוק ההון

משה מימון, מומחה שווקים פיננסיים, FUNDER

22/07/2024

‏

הבחירות בארה"ב מתחממות, ולאחר העימות המתוקשר בין הנשיא המכהן, ג'ו ביידן, לבין דונאלד טראמפ, קיבלו תאוצה משמעותית. בזמן כתיבת שורות אלה, לא היה ברור באופן סופי אם ביידן ירוץ עד הסוף או לא, כפי שלאחרונה התברר, ביידן החליט לפרוש מהמירוץ. אצל הרפובליקנים דונאלד טראמפ יהיה המועמד שלה לנשיאות.

לכל נשיא ולכל מפלגה יש את האג'נדה שלהם. אמנם היכולת של נשיא להשפיע דרמטית על הכלכלה לא באמת גבוה, והאירועים החציוניים הם בדרך כלל אלה שקובעים את מהלך הדברים. הדוגמא אולי המובהקת ביותר לכך היא הקורונה, שהשפיעה, ועד היום עדיין משפיעה על הכלכלות השונות בעולם.

השפעה של נשיא

לנשיא, כרשות המבצעת, יש השפעה על יישום ואכיפת החוקים, תקנות שיכולות להיקבע על ידי הנשיא, ומינוי אנשי מפתח לרשויות השונות – הבנק המרכזי הפדרלי, לשכת המסחר, שר האוצר ועוד.

כשבוחנים את ההשפעה של נשיא, צריך להביא מעבר לאירועים חיצוניים, גם את התנאים הפוליטיים שבהם הנשיא פועל. האם הוא פועל עם רוב של בית הנבחרים, רק בית אחד, או ללא רוב. זה כמובן משפיע מאוד על היכולת של הנשיא להוציא לפועל מדיניות.

למרות זאת ההשפעה של נשיא קיימת, אולי לא גבוהה ומוחלטת. אם בוחרים את הגופים בעלי ההשפעה הגבוהה ביותר בארה"ב, הרי שלבנק המרכזי הפדרלי, ולעומד בראשו יש השפעה מכרעת על השווקים הפיננסיים. בנוסף, לבתי הנבחרים יש השפעה גדולה יותר על מדיניות הממשל מבחינת תקרת ההוצאה, ומדיניות המסים, כך שרוב בבתי הנבחרים חשוב יותר לטובת יישום מדיניות כלשהי. צריך גם לזכור שלוקח זמן עד שפעולות שמבצע הנשיא מגיעות להשפעה על הכלכלה, ובאות לידי ביטוי בשווקים. אבל לנשיא בהחלט יש השפעה על מהלך הדברים.

האירועים ההיסטוריים משפיעים

נשיאים לא קובעים את מועד הכניסה שלהם לתפקיד, וגם לא תמיד משפיעים על מהלכים היסטוריים. כך למשל טרומן נכנס לתפקיד לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר השבר הגדול של המלחמה, תקופתו של אייזנהאואר אופיינה בפריחה כלכלית דרמטית.

אם נסתכל על הנשיאים שבחנו, אפשר להתחיל מהרברט הובר, הנשיא שאולי תקופתו היתה הגרועה ביותר מכל בחינה אפשרית, שכן תקופת כהונתו היתה תקופת השפל הגדול, שהסתיימה רק לקראת מלחמת העולם השנייה.

רוזוולט, חווה את מלא ההשפעה של מלחמת העולם השנייה, עם הטלטלות שיצרה, אבל תחילת כהונתו היתה חזקה מאוד, והלכה וירדה ככל שהמלחמה המשיכה.

הארי טרומן, היה זה שבעצם ניצל את היציאה מהמלחמה ואת שנות הפריחה הכלכלית הגדולה שהתרחשו לאחר מלחמת העולם השנייה. טרומן גם חווה את מלחמת קוריאה, שהשפיעה גם על הקדנציה הראשונה של אייזנהאואר.

לינדון ג'ונסון חווה את מלחמת ויטנאם.

ניקסון ופורד חוו את משבר האנרגיה הדרמטי שהתרחש לאחר מלחמת יום הכיפורים, וראו את האינפלציה עולה תוך כדי הכהונה של שני הנשיאים, והגיע לשיא בתקופתו של קארטר, תקופה שאופיינה בסטגפלציה – אינפלציה גבוהה, אבטלה גבוה, יחד עם מחירי אנרגיה גבוהים.

רייגן יחד עם נגיד הבנק המרכזי דאז, פול וולקר, נלחמו חזק באינפלציה. וולקר העלה את ריבית הפד ל-20%, רייגן הגיב עם צעדים משלימים לדה-רגולציה, צמצום מעורבות הממשל בפעילות הכלכלית, ופתיחת השווקים. רייגן גם היה זה שבזמנו נפלה חומת ברלין, והגוש הסובייטי התמוטט.

אצל בוש האב, מלחמת המפרץ השפיעה על מחירי האנרגיה, וגם המשבר הכלכלי שהגיע בעקבות משבר Saving and Loans שהשפיע אף הוא.

קלינטון נהנה מתקופה יחסית שקטה ופורחת. בועת הדוט.קום החלה להיווצר, אולם קלינטון בעיקר נהנה משלב הצמיחה שלה.

בוש הבן ירש כלכלה במצב מעולה, אולם חווה את משבר בועת הדוט.קום, אסון התאומים, והיווצרות המיתון בעקבות משבר הסאבפריים.

ברק אובאמה נכנס לתפקיד כאשר משבר הסאבפריים כבר הגיע לשיאו, והמיתון שנקבע בעקבות זאת היה מוחשי. אובאמה הציג מדיניות כלכלית מרחיבה, והעביר את חוק ההתאוששות הכלכלית, יחד עם תוכנית הרווחה והבריאות.

טראמפ דגל בצמצום המעורבות הכלכלית של הממשל, והקטנת מיסים. שלהי כהונתו הגיעה יחד עם מגיפת הקורונה.

המגיפה השפיעה על כניסתו של ביידן לתפקיד, ובעצם צבעה את ראשית כהונתו. ביידן השיק תוכנית תמריצים לכלכלה, האיץ פיתוח ושימוש באנרגיה ירוקה,

בוש הבן, נכנס לתפקיד כשבועת הדוט.קום התפוצצה ומיד עם תחילת כהונתו, התרחש אסון התאומים.

בשורה התחתונה, נשיאים משפיעים על מצב כלכלי, ועל אקלים כלכלי. לנשיאים בהחלט יש השפעה על מדיניות, וכשהם מגיעים לתפקיד הרצון שלהם הוא לחוקק ולבצע רפורמות עליהם הם דיברו במהלך הקמפיין. לאובאמה היתה מדיניות כלכלית שדגלה במדיניות רווחה, ושביצעה את הרפורמה במערכת הבריאות. רוזוולט הגיע עם ה-'ניו-דיל', טראמפ הגיע עם אג'נדה של צמצום ההתערבות של הממשל בפעילות הכלכלית, יחד עם עידוד שימוש וחיפוש מקורות אנרגיה פוסיליים. רייגן דגל גם הוא במדיניות צמצום ההתערבות של הממשל, והחל לבצע זאת, קלינטון אף הוא ביצע קיצוץ במסים. ניקסון חידש את היחסים עם המזרח, והשפיע בכך דרמטית על היבטים כלכליים לשנים קדימה. קלינטון מיסד את הסכם NAFTA המוכר.

תנאים כלכליים נוספים

לא מעט מחקרים פורסמו ובחנו תקופות של נשיאים בפרמטרים כלכליים שונים. המחקר המקיף ביותר הוצג במאמר שהתפרסם ב-American Economic Review ב-2016 על ידי Alan S. Blinder and Mark W. Watson. אחד הפרמטרים המובהקים הוא צמיחה כלכלית ממוצעת שנתית. כאן, מוצג גרף שנסקר לפי המחקר הזה, מבחינת תוצר הנשיא הטוב והעדיף ביותר הוא טרומן בכהונה השנייה שלו עם צמיחה שנתית ממוצעת של מעל 6%. הבדיקה הזו הסתיימה באובאמה, ולא כוללת את שני הנשיאים האחרונים.

מבחינת דמוקרטים מול רפובליקנים, הבדיקה מראה שבממוצע נשיאים דמוקרטיים היו עדיפים מבחינה כלכלית, עם צמיחה שנתית ממוצעת בתוצר של מעל 4% לעומת צמיחה שנתית ממוצעת של בערך 2.5% אצל נשיאים דמוקרטיים. גם בפרמטרים אחרים הדמוקרטים עדיפים על רפובליקנים.

גרף 1: צמיחה שנתית ממוצעת בזמן כהונה של נשיא

מסקנת המחקר היא שביצועי הכלכלה האמריקאית יהיו עדיפים אם ייבחר נשיא דמוקרטי. סדר גודל של 1.8% צמיחה בתוצר.

עוד בדיקה מעניינת ניסתה לדרג את הנשיאים לפי שקלול של ארבעה פרמטרים – אבטלה, אינפלציה, צמיחה בתוצר, וגירעון תקציבי. הבדיקה הזו כללה את הנשיאים עד אובאמה, כך שלא כללה את טראמפ ואת ביידן, ודירגה את הנשיאים לפי שקלול של ארבעה הפרמטרים האלה, מהשנה המלאה הראשונה, לשנה המלאה האחרונה.

בהתאם לדירוג, רייגן היה הנשיא הטוב ביותר, עם דירוג של 15.1, אחריו אובאמה, קלינטון וקנדי. מאידך, הנשיאים הגרועים ביותר היו קארטר ניקסון ובוש הבן.

איזה נשיא היה הטוב ביותר לשווקים הפיננסיים?

הנשיאים שבדקנו

בחנו את ההשפעה של נשיאים שונים, על השווקים. את ההשפעה בחנו בעזרת השינוי במדד ה-S&P500. צריך לזכור את כל מה שאמרנו עד כה, ולהבין שהשפעה על השווקים נוצרת על ידי אירועים רבים מאוד, ולכן צריך לקחת זאת בחשבון.

בחנו את תקופת הנשיאות של הנשיאים הבאים:

שם הנשיא	מפלגה	תחילת כהונה	סיום כהונה
Herbert Hoover	Republican	March 4, 1929	March 4, 1933
Franklin D. Roosevelt	Democratic	March 4, 1933	April 12, 1945	נפטר
Harry S. Truman	Democratic	April 12, 1945	January 20, 1953	מונה
Dwight D. Eisenhower	Republican	January 20, 1953	January 20, 1961
John F. Kennedy	Democratic	January 20, 1961	November 22, 1963	נרצח
Lyndon B. Johnson	Democratic	November 22, 1963	January 20, 1969	מונה
Richard Nixon	Republican	January 20, 1969	August 9, 1974	התפטר
Gerald Ford	Republican	August 9, 1974	January 20, 1977	מונה
Jimmy Carter	Democratic	January 20, 1977	January 20, 1981
Ronald Reagan	Republican	January 20, 1981	January 20, 1989
George H. W. Bush	Republican	January 20, 1989	January 20, 1993
Bill Clinton	Democratic	January 20, 1993	January 20, 2001
George W. Bush	Republican	January 20, 2001	January 20, 2009
Barack Obama	Democratic	January 20, 2009	January 20, 2017
Donald Trump	Republican	January 20, 2017	January 20, 2021
Joe Biden	Democratic	January 20, 2021	נוכחי

דבר נוסף שצריך לזכור הוא שלא כל הנשיאים הגיעו לסוף כהונתם. קנדי לא סיים את השנה השלישית של כהונתו, ניקסון סיים מוקדם יותר את כהונתו, רוזוולט אמנם כיהן את הזמן הארוך ביותר, אולם לא הגיע לסוף הקדנציה הרביעית שלו (אגב, לאחר רוזוולט, נחקק החוק שמגביל כהונת נשיא ל-2 קדנציות בלבד). חלק מהנשיאים (טרומן, ג'ונסון ופורד) החלו את כהונתם בעקבות מינוים לנשיאות לאחר שהיו סגן נשיא, והנשיא סיים את כהונתו בהתאם.

אחרי כל ההקדמה הזו, להלן הנתונים.

הנשיא עם הכהונה הארוכה ביותר, לאו דווקא היה הטוב ביותר

הנשיא שכיהן את הזמן הארוך ביותר, הוא רוזוולט. הכהונה שלו התחילה חזק מאוד, והוא היה הנשיא שאצלו השנה הראשונה היתה החזקה ביותר, עם עלייה של 84% במדד ה-S&P500. אבל אצל רוזוולט, עוצמת המדדים פחתה לתוך הכהונה, והוא סיים את כהונתו הארוכה עם עלייה במדד של קצת מעל 51%. כלומר רוזוולט הציג שנה ראשונה חזקה, שהלכה והשתפרה עם תשואה של 210% בסוף הכהונה הראשונה. לאחר מכן ראינו את המדדים די יורדים, ואת הכהונה הארוכה של רוזוולט מסתיימת עם עלייה של 51% במדד.

התשואה הגבוהה ביותר הגיעה בתקופת קלינטון

הנשיא שבסוף כהונתו מדד ה-S&P500 הניב את התשואה הגבוהה ביותר היה קלינטון, עם תשואה של 211% בסוף הכהונה השנייה שלו. בסוף הכהונה הראשונה שלו, התשואה אצל קלינטון היתה בערך 80%.

הכהונה הראשונה החזקה ביותר היתה של רוזוולט

הנשיא שאצלו הכהונה הראשונה היתה חזקה ביותר, היה (שוב) פרנקלין רוזוולט עם תשואה של מעל 206% (שכאמור אחר כך הלכה וירדה). אחריו היה זה אובאמה עם מעל 81%, קלינטון קרוב עם קצת פחות מ-80%. אייזנהאואר עם עלייה של קצת פחות מ-70% במדד. טראמפ בסוף הכהונה הראה עלייה של 63%. הכהונה הראשונה הגרועה ביותר היתה של הובר עם ירידה דרמטית של 77% במהלך כהונתו, לא ממש חוכמה ולא קשה להתמודד עם מספר כזה. אחריו בוש הבן עם ירידה של 14% וטרומן עם ירידה של 1.5%.

השנה הראשונה החזקה ביותר

השנה הראשונה של רוזוולט, היתה בהפרש השנה החזקה ביותר, עם עלייה של כמעט 84% במדד ה-S&P500. אחריו, ובהפרש די רחוק נמצא אובאמה עם עלייה של 30%. טרומן עם עלייה של 26.4% וטראמפ עם עלייה של 23.9%. הנשיא הגרוע ביותר בשנה הראשונה היה קארטר עם ירידה של 12.5% בשנה הראשונה, אחריו רייגן עם 7.1%.

תשואה אחרי שנתיים

אחרי שנתיים, המצב מתהפך, ואובאמה הוא המוביל עם כ-56% עלייה ב-S&P500. אחריו רוזוולט עם עלייה של כ-45% (לאחר שהיה 84% בעלייה). פורד עם עלייה של כ-43%. מצבו של ה-S&P500 בתום השנה השנייה של ניקסון היה הגרוע ביותר עם ירידה של כ-7% במדד.

ביידן מול טראמפ

מבחינת מדד ה-S&P500, אצל ביידן הכהונה עדיין לא הסתיימה אבל נכון לעכשיו (עד כולל יוני) מדד ה-S&P500 עלה בקצת פחות מ-50%. אם משווים 42 חודשים של ביידן ל-42 חודשים של טראמפ רואים שבתקופה זו המדד עלה אצל טראמפ ב-43.5%.

השנה הראשונה, אצל טראמפ התשואה ב-S&P500 היתה כמעט 24%, אצל ביידן קצת פחות מ-22%. שנה שנייה אצל טראמפ המדד הראה קצת פחות מ-19%, אצל ביידן קצת פחות מ-10%. שנה שלישית, המדד הראה אצל טראמפ 41.5%, אצל ביידן 30.5%. אולם סוף הכהונה של ביידן היתה חזקה, כאמור, ויצרה תשואה גבוהה יותר סך הכל מאשר אצל טראמפ.

מעבר למדד ה-S&P500, אפשר לבחון את התקופה של טראמפ מול ביידן בהיבטים נוספים. כאן, צריך לקחת את המספרים בעירבון מוגבל, כי הקורונה השפיעה דרמטית על שלהי כהונת טראמפ, ועל ראשית כהונת ביידן.

אז בחנו גם נתונים נוספים, כמו שוק העבודה, צמיחה כלכלית, מחירי דלק, מחירי הבתים, אינפלציה, ריבית הפד, כח קניה.

בסך הכל, הכף נוטה לזכות ביידן. כך למשל מבחינת שוק העבודה, שוק העבודה הוא הנתון החזק ביותר בתקופתו של ביידן, נוספו 15 מיליון עבודות עם ממוצע של 380 א' משרות בחודש. בתקופתו של טראמפ, כמות המשרות החדשות שנוספה היא של 176 א' משרות בממוצע בחודש, לפני הקורונה, שגזלה 20 מיליון משרות באיבחה אחת.

מבחינת צמיחה כלכלית, מאז שביידן נבחר, הכלכלה האמריקאית צמחה ב-8.4%, לעומת 6.8% צמיחה בתקופתו של טראמפ.

השוואת מחירים, כאן השפעת הקורונה, פגעה בכהונתו של ביידן, יחד עם ההשפעה של מלחמת אוקראינה. האינפלציה החלה לעלות עוד בתקופת טראמפ, אולם הגיעה לשיא בתקופת ביידן, ונכון לעכשיו מתייצבת סביב 3%.

מחירי הבנזין עלו בתקופת ביידן ממחיר ממוצע של 1.84$ לגלון, למחיר ממוצע של 4.11$ לגלון, בשיא המחירים נשקו ל-5$ לגלון. כעת המחיר עומד על סביב 3.5$ לגלון. מחירי הבתים גם הושפעו מהאינפלציה, רכישת בתים הפכה הרבה פחות נגישה לאמריקאים בתקופת ביידן, בין היתר לאור עליית ריבית המשכנתאות.

שיעורי הריבית נסקו לגבהים בתקופתו של ביידן, שוב בתגובה לאינפלציה הגבוהה, והפספוס של הפד בקריאת הנתונים בהתחלה. עדיין אנחנו בריבית גבוהה מאוד, של 5.5%, ויתכן ששלהי כהונת ביידן תראה את הורדת הריבית הראשונה, בעצם בשנה האחרונה.

לסיכום, עם הנתונים וההשפעה

אז אחרי אני מקווה שקיבלתם תובנות מהסקירה הזו. כלומר, אחרי כל הסביבה שמשפיעה, העובדה שמבנה בית הנבחרים משפיע, ואירועים היסטוריים חיצוניים דרמטיים, עדיין לנשיא יש השפעה על המהלך של האירועים, ועם זה על הסביבה הכלכלית.

אם צריך להוציא מסקנה מהסקירה הזו, הרי שהנתונים היבשים מראים שהכלכלה והשווקים מבצעים טוב יותר תחת נשיאים דמוקרטיים, ושתקופתו של ביידן היתה עדיפה על זו של טראמפ. כל זה לא מחווה דעה לגבי היכולות הקוגניטיביות של ביידן, ולא מנבא לגבי 4 השנים הבאות.