חוק מספר 1 בהשקעות

חודש יולי לקראת סיום ונראה שזה חודש הרבה יותר מעניין ממה שמישהו יכול היה לצפות...חודש של "רוטיישן" או בעברית, "מהפך".

בפוליטיקה האמריקנית

ראינו את ביידן כושל קוגניטיבית מול טראמפ, כשהאחרון מזנק בסקרים. ימים אחדים לאחר מכן, טראמפ “איבד את אוזנו”, לטובת ניצחון סוחף בסקרים.

עוברים מספר ימים נוספים, וביידן מודיע על פרישה. קמלה האריס מודיעה על ריצה ומגייסת תרומות כפי שלא נראה בהיסטוריה.

בוול סטריט

ראינו את מדדי S&P500 ונאסד”ק נוגעים בשיאים, באמצע יולי, ומשם יוצאים לתיקון, כאשר את ההובלה קדימה תפס מדד ראס”ל 2,000 החבוט.

אם לצטט את מומחי הבורסה, “המניות הקטנות בארה”ב עלו ב 10% במהלך 12 ימי המסחר האחרונים והחברות הגדולות ירדו ב־13%-”. למעשה, המרווח של 13% הוא הגדול בהיסטוריה לטווח של 12 יום.

רוטיישן בישראל

המשקיע הישראלי הפנה את תשומת לבו אל מדד ת”א 125 על חשבון S&P500 (כפי שפרסמנו ביום שישי ה־26 ליולי), כשבשבוע של 21-25 ביולי הגיוסים לקרנות עוקבות S&P500 ירדו מאוד אל מול עלייה ברכישות של עוקבות מדדי הבורסה בת”א.

מוטיב העדר

הדהירה של המשקיע האמריקאי והישראלי לעבר מדד ה־S&P500 מתחילת השנה הייתה בעלת מאפיינים של עדר. ריצה זו תדלקה את העלייה במניות הטק “המופלאות” כאשר המניה הבולטת ביניהן היא אנבידיה שהגיעה לשיא חסר תקדים ביולי וחוצה שווי של כמעט 3.5 טריליון דולר (מכפיל מעל 80). ובכן, “הרוטיישן” הגיע גם אליה כשמניית אנבידיה תיקנה כ 20%- למטה.

הרוטיישן מתרחב גם אל הטווח הארוך

וורן באפט וברקשיר הת’וואי מוכרים מניות. זה מחזה לא שיגרתי אצל מי שההשקעה ארוכת הטווח היא אחד החוקים הכי בולטים שלו.

באפט מוכר בחודש יולי מניות של BYD, ואם היה אפשר לתרץ זאת ברצונו של באפט להתמקד בהשקעות בארה”ב בלבד (בניגוד לשותפו ז”ל) אז המכירה של BAC בנק אוף אמריקה מוכיחה שבאפט פסימי מאוד על השווקים באופן כללי.

רמיזות “דוביות” החלו למעשה לזרום מכיוונו של וורן באפט כבר מסוף הרבעון הראשון (“השוק הוא קזינו”, ומכירה של קצת ממניות אפל), והן מתחזקות עכשיו בצורת פעולות מכירה נוספות. שימו לב שהוא לא קונה את מדד S&P500, אחרי הכל, מיותר לקנות את המדד כשאתה סבור שבעוד מספר חודשים או שנים הוא יהיה זול בהרבה.

חוק מספר אחד בהשקעות: אל תביט לאחור - תשואות עבר לא מלמדות על העתיד

החוק הראשון שלי בהשקעות, הוא “אל תביט לאחור”. תשואות העבר לא מלמדות על העתיד, והגרף הוא רק ספר היסטוריה.

החלק הקשה בהשקעות הוא שאת העתיד קשה מאוד לנחש. המומחים הגדולים בהשקעות בעולם לא יודעים מה יהיה בעתיד. הם טובים בלהעריך האם המניות יקרות או זולות ביחס ל”מחיר המחירון” שלהן.

בעמוד 28 במגזין הנוכחי תמצאו מאמר מאיר עיניים של דן גרינברג על ביצועי מדד ה־S&P500 בין אוגוסט 2000 למרץ 2013. בתקופה הנידונה, התשואה של המדד הייתה אפסית. לעומת זאת התשואה של קרנות ההשתלמות הכלליות היו סביב 130% בממוצע, בפנסיה אף יותר מכך. כשמדובר בפנסיה אין לנו זמן בלתי מוגבל (“לכל החיים” בגיל 50 זה אומר בעצם רק 17 שנה עד הפנסיה ואף פחות, אם תרצו לפרוש בגיל 60 נניח).

לכן, מי שמביט לאחור ורואה תשואות ממוצעות של 10% יכול להיקלע לסיטואציה מאוד בעייתית כשהוא משקיע את כל הפנסיה ב־S&P500, במיוחד בימים אלו כשהמדד הזה מתומחר לכל הפחות במחיר יקר מהמחיר הרב־שנתי ובטח ביחס לריביות האלטרנטיביות.

ועדין את העתיד אינני יודע. יתכן שאנחנו הולכים לעתיד מדהים כל כך, שהמדד יכה כל תחזית אפשרית - אבל אפשר גם שלא.

הפנסיה היא השקעה מסוכנת כי יש לה דד־ליין מוגדר שבו אתם עוברים למסלול סולידי למקבלי קצבה ויהיה קשה לתקן משם נזקים שעלולים לקרות.

לצורך הדגמה, בואו נניח שאני רוצה להרוויח ממכירת מכוניות יד־שנייה. אם מחיר המחירון של המכונית הוא 100 אלף שקלים ואני מצליח איכשהו לקנות אותה ב־30 אלף שקלים בלבד (אולי למשל המוכר בלחץ מזומנים כי הוא קנה את הרכב בהלוואה והריביות העולות חונקות אותו) אז יש סיכוי לא רע שאוכל למכור אותה מתישהו, בעתיד, ב־60 אלף שקלים.

מתי זה יקרה? אני לא יודע, אף אחד לא יודע.

ההצלחה ברכישת מניות מגיעה בדרך כלל כשקונים בזול, והשאלה “מהו זול” היא שאלה קצת מורכבת. אבל יחד עם זאת, הרבה יותר קלה, לדעתי, מלנתח (רפואית) אנשים, או לשרטט מטוס או אפילו לעשות בגרות 4 יחידות במתמטיקה. יש המון אנשים שיודעים לנתח חברות, ויש מעט מאוד מומחים לניתוח כף הרגל למשל.

אז איך מחשבים ״מחירון״ של מניה או מדד? על זה נדבר, בתקווה, בפעם הבאה.

בתפילה להחזרת החטופים והשקט למדינתנו הקטנה.