מס חדש לחברות קטנות: מלחמת האוצר ב"חברות הארנק" עולה מדרגה ומייצר מס חדש על חברות

מנכ"ל משרד האוצר שלומי הייזלר וצוות הוועדה בראשותו לבחינת הרווחים הכלואים הלא מחולקים, פרסמו היום (ב') את המלצותיהם.

משטר המס על חברות בישראל הוא דו-שלבי, כפי שמקובל במדינות רבות בעולם. תחת משטר זה, בשלב הראשון נגבה מס חברות (23% לרוב) על רווחים המופקים באותה שנה, ובשלב השני נגבה מס דיבידנד - מבעלי המניות המהותיים בגובה 30% על יתרת הרווחים  ו-25% מבעלי מניות אחרים, כאשר בעלי החברה מחליטים למשוך את הרווחים מהחברה ואל היחיד.

הרציונל העומד מאחורי המנגנון הדו-שלבי הוא מצד אחד יצירת שקילות מיסויית בין המס על רווחי חברות למס השולי על יחידים (שכירים ועצמאים) העומד על 50% בהכנסות גבוהות, כך שלא תהיה סיבה ליחידים להתאגד כחברות רק לצורך תכנון מס; ומצד שני מתן תמריץ מיסויי לחברה לבצע השקעות ולהגדיל את פעילותה. באופן זה, המדינה "מוותרת" למשך תקופה על מס הדיבידנד ומשתתפת למעשה במימון ההשקעה, תוך הבנה כי הדבר יביא לעידוד צמיחה והגדלת הרווחה בטווח הארוך, שתתבטא גם בהכנסות ממס בהמשך.

חברות ארנק: אובדן הכנסות משוער בהיקף של כ-5-6 מיליארד שקל בשנה

במסגרת עבודתו, הצוות בחר להתמקד בחברות ארנק – חברות בהן בעלי מניות מעטים, לרוב בעל מניות יחיד, המשמשות ככלי תאגידי לצבירת כספים ולהשקעתם בהשקעות פסיביות.

קיימים שני סוגים של חברות ארנק: חברת החזקה - חברה המחזיקה בחברות אחרות, ורווחי החברות הבנות עולים אליה. וחברת משלח יד - חברה המשמשת לפעילות שהיא ברובה של אדם אחד עם משלח יד כגון עורך דין, רואה חשבון, רופא וכו'.

על אף ששני סוגי החברות הללו מוגדרות חברות ארנק, קיימים מאפיינים רבים המבחינים ביניהן – היקף הרווחים, מקורות ההכנסה ומספר החברות. שוני זה בא לידי ביטוי בהמלצות הצוות. עם זאת, הדומה בין סוגי החברות הנ"ל הוא שמשטר המס הנוכחי מאפשר לרבות מהחברות הללו להימנע מחלוקת הרווחים כדיבידנדים לבעל החברה, תוך שהן משמשות לבעל החברה כמעין "ארנק" לאגירת כספים בסביבת מיסוי מיטיבה והשקעתם בהשקעות פסיביות.

יצוין כי חברות הארנק מחזיקות כ-20% מהרווחים הלא-מחולקים במשק, באופן שמביא לאובדן הכנסות משוער בהיקף של כ-5-6 מיליארד שקל בשנה.

אל מול רציונל זה, ניתן לראות כי בפועל המנגנון הדו-שלבי מנוצל בחלק מהחברות לצורך דחיית מס לזמן בלתי מוגבל, כך שאחוז נמוך ובלתי- מוצדק מהרווחים נמשכים כדיבידנד על ידי היחיד, ולמעשה רווחים רבים אינם מחולקים לאורך זמן ארוך. 

בנוסף, אותם "רווחים לא -מחולקים" פעמים רבות לא משמשים להגדלת הפעילות העסקית הראלית שהביאה להפקתם או לפעילות כלכלית ריאלית אחרת, ובכך אינם משיגים את מטרת המיסוי הדו-שלבי.

האוצר מבקש להילחם בהשקעותיהן הפסיביות של החברות את היתרה הלא ממוסה, בשוק ההון ובנדל"ן 

כתוצאה ממערך התמריצים הקיים, חלק מהחברות צוברות את הרווחים (לאחר תשלום מס חברות) ובוחרות להשקיען בהשקעות פסיביות (בעיקר בשוק ההון ובנדל"ן) ולא בהשקעות ריאליות. 

עיקר צבירת הרווחים מתבצע דרך חברות המוחזקות על ידי מעט בעלי מניות, ובמקרים רבים בעל מניות יחיד וקרובי משפחתו, ומשמשות ככלי תאגידי לצבירת כספים ולהשקעתם בהשקעות פסיביות (חברת ארנק).  

חברות אלה נמנעות מחלוקת הרווחים כדיבידנדים ליחיד, ומשמשות ליחיד כמעין "ארנק", בו הוא אוגר את הונו ומשקיעו בסביבה מיסויית מיטיבה.

בנוסף, הימנעות בעל המניות מתשלום השלב השני במיסוי הדו-שלבי, מותיר בידיו סכום גבוה יותר הזמין להשקעה. 

בחברות אלה המס על הדיבידנד אינו נדחה באופן זמני, אלא דה-פקטו הדחייה היא פרמננטית. 

בנוסף, הרווחים הלא-מחולקים בחברות אלה כמעט ולא משמשים להגדלת הפעילות העסקית שהביאה להפקתם או לפעילות כלכלית ריאלית אחרת. מובן שהתנהלות זו בחברות אלו עומדת בסתירה גמורה לכוונת המחוקק, שכן בעוד שהשקעות ריאליות הן המטרה שלשמה אפשר המחוקק את דחיית המס במודל הדו-שלבי. בחברות אלו משמש המנגנון לתכנוני מס ואף להקטנתו באופן ניכר. 

המלצות הוועדה

לאחר בחינת הנעשה בעולם ובחינת חלופת שונות, הצוות ממליץ על מתווה בעל שלושה נדבכים, המתאים להבדלים בין סוגי חברות הארנק, אשר יחד מהווים פתרון משלים לתופעה הבלתי רצויה.

בין המלצות הוועדה:

הטלת מס (ריבית) בשיעור של 2% לשנה על הרווחים הלא-מחולקים.

הטלת מס הכנסה שולי על בעלי המניות המהותיים בחברות קטנות בעלות שיעורי רווחיות גבוהים, על חלקם ברווחי החברה שמעבר ל-25%.

הטלת מס בשיעור מס הכנסה שולי (קרי: מס עבור הכנסה מיגיעה אישית) על בעל המניות בחברת ארנק, בגין שירותים שהוא מעניק לחברה אחרת שבה יש לו שיעור החזקה הנמוך מ-50%.

יוזכר כי עד היום, שותפים בשותפות (לרוב עורכי דין ורואי חשבון) הוחרגו מהחוק, לעמדתנו ללא הצדקה, וכעת מוצע כי החוק יחול גם עליהם.

חקיקת סעיף חדש להתמודדות עם חברות החזקה, אשר יטיל מס "ריבית" בגובה של 2% בכל שנה על רווחים צבורים מעל "כרית ביטחון"

הצעד נועד לגרום לחברות להפנים את עלויות המימון המושתות על המדינה בשל דחיית המס ולעודד את החברות לחלק רווחים במקרים שאין לחברה יתרון וערך ייחודי בהשקעת הרווחים הצבורים.

בתוך כך, בשנה שבה נשחקו הרווחים הצבורים בשל חלוקת דיבידנד או בשל הפסדים בשיעור של 20% או יותר, לא יחול חיוב במס (מנגנון זה בא להגן על חברות הנקלעות לקשיים, כמו גם לעודד חברות לחלק חלק ניכר מרווחיהן הצבורים).

בנוסף, נקבעה "כרית ביטחון" שרק מעליה יחול חיוב המס.

פוטנציאל הגבייה מצעדים אלו מוערך בכ-5 מיליארד שקל בשנה

הצוות מוצא לנכון להדגיש כי פוטנציאל הגבייה מצעדים אלו מוערך בכ-5 מיליארד שקל בכל שנה, כאשר כספים אלו מגיעים בעיקר מהשכבות החזקות ביותר בחברה הישראלית, וכ-99% מהסכום הנ"ל מגיע מעשירון ההכנסה העליון.