מדוע צנח הנפט / תמונה: Canva, עיבוד: פאנדר
עמי גינזבורג
05/09/2024
כך למשל קרה כשמחיר הנפט צנח באפריל 2020, שיאה של מגפת הקורונה, לפחות מ-10 דולר לחבית. הרבה מתחת לעלות ההפקה הממוצע שלו. הפאניקה הייתה אז כה גדולה, שבאחד הימים מחיר החבית צנח לערכים שליליים. עד היום עוד לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לתופעה במוזרה הזו.
באחרונה, כך נראה, מחיר הנפט שוב נראה קצת מנותק מההיגיון. בחודשיים האחרונים לא חסרו סיבות שהיו אמורות לדחוף את מחירו כלפי מעלה. למרות זאת, מאז תחילת יולי, אז הוא נסחר סביב 84 דולר לחבית, מחירו צנח בכ-18%. הבוקר (ד') הוא ירד אל מתחת לרמה של 70 דולר לחבית וחזר לרמה בה שהה בדצמבר 23'.
אפשר לנחש שלפחות גוף אחד, סוכנות האנרגיה האמריקאית (EIA), הופתע מכך. בתחילת אוגוסט פרסמה הסוכנות תחזית לשוק האנרגיה לטווח הקרוב. "אנחנו צופים שמחיר חבית נפט מסוג ברנט יגיע לטווח של 85-90 דולר עד לסוף 2024", כתבו כלכלני הסוכנות.
מחיר הנפט שמצוטט בדרך כלל בתקשורת נקרא "טקסס מתוק", והוא נמוך בדרך כלל ב-2-4 דולר ממחיר הנפט מסוג ברנט שמופק בים הצפוני. משמעות התחזית של EIA אומרת אפוא שמחיר הנפט (טקסס) יגיע לטווח של כ-82-87 דולר עד סוף שנה זו.
לסוכנות האנרגיה היו כמה הסברים מדוע מחיר הנפט אמור לעלות בטווח הקרוב. ראשית, ישנו עדיין גידול טבעי מתמיד בצריכת נפט. ב-2023 צרך העולם 102.2 מיליון חביות ביום. EIA מעריכה שבשנת 2024 תגדל צריכת הנפט העולמית ב-1.1 מיליון חביות ליום (1%), ועוד 1.6 מיליון חביות ב-2025 (1.1%).
הסוכנות העריכה כי צריכת דלק למטוסים תגדל ב-3% הן השנה והן ב-2025. בכך יחזור העולם לרמת הצריכה של דלק מטוסים שהיה קיים ב-2019, ערב תקופת הקורונה.
גורם נוסף שציינה EIA הוא הארכת ההסכם לקיצוץ התפוקה שביצעו מדינות ארגון אופ"ק בתחילת יוני. קיצוץ התפוקה של מדינות אופ"ק החל כבר ב-2022 ועבר בדרך התאמות שונות. הוא כולל קיצוץ של 3.7 מיליון חביות ליום שאמור להימשך עד סוף 2025, וקיצוץ וולונטרי של כ-2.2 מיליון חביות שנטלו על עצמן רק 8 מהמדינות החברות בארגון ואמור היה להסתיים ביוני האחרון. אלא שביוני הוחלט להאריך את הקיצוץ הוולונטרי ב-4 חודשים, עד לסוף ספטמבר.
בהקשר זה אפשר לציין שבעבר הלא רחוק רמזו בכירים באופק שמחיר הרצפה מבחינתם עבור הנפט נמצא סביב 80 דולר לחבית. זה אומר, כנראה, שבמידה ומחיר הנפט יישאר ברמה הנוכחית, תוקפו של הקיצוץ יוארך פעם נוספת.
לצד הנתונים הבסיסיים של ביקוש מול היצע, מחיר הנפט מושפע כמובן מעוד שלל הערכות לגבי העתיד. אחת החשובות שבהן היא מידת היציבות הגיאופוליטית בעולם בכלל ובמדינות המפיקות נפט בפרט. בהקשר הזה נראה שרוב הגורמים מצביעים דווקא על סיבות לעלייה במחיר הנפט.
הראשונה היא ההתמשכות, ואפילו ההחרפה במלחמה בין רוסיה ואוקראינה. בתחילת המלחמה, לפני כשנתיים וחצי, מחירי הנפט זינקו עד לשיא של 120 דולר לחבית. עיקר הזינוק נבע ממחסור בנפט וגז בשווקים בעקבות הסנקציות החריפות שהוטלו על רוסיה. בינתיים העולם למד "להתרגל" למצב המלחמה ומחירי הנפט חזרו לקראת סוף 22' לרמה דו ספרתית.
אבל המלחמה הזו נמשכת ובשבועות האחרונים היא אפילו מחריפה. היא כוללת גם תקיפת מתקני אנרגיה על ידי שני הצדדים. גם אם אין בכך עדיין איום מיידי על היצע הנפט בעולם, הסיכון לכך עולה. וקיים כמובן גם סיכון שהמלחמה הזו תתרחב לחזיתות נוספות.
מקור נוסף לאי שקט גיאופוליטי הוא המלחמה של ישראל בעזה שקושרת אליה חלק גדול ממדינות המזרח התיכון. עיקר החשש הוא מפני ניסיונות התקפה מצד איראן שעלולות להסלים לכדי מלחמה אזורית.
בשבועות האחרונים יצא לי לקרוא לא מעט כותרות שקבעו כי "הקירבה להסכם הפסקת אש בין ישראל וחמאס גרמה לירידה במחיר הנפט בעולם". כעת, לאחר "נאום פילדלפי" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כלל לא בטוח שהסכם שכזה אכן נמצא בהישג יד.
ישנם כמובן גם גורמים בעלי אופי חיובי שעשויים לגרום למחיר הנפט לעלות. בראשם התאוששות כלכלית וחזרה לקצבי צמיחה גבוהים יותר במדינות המערב. בארה"ב למשל נרשם ברבעון השני של 24' קצב צמיחה של כ-3%, יותר מכפול מקצב הצמיחה ברבעון הראשון. בגוש היורו טיפס קצב הצמיחה מ-0.1%-0.2% במחצית השניה של 23' לכ-0.6% במחצית הראשונה של 24'. בריטניה שסבלה ממיתון קל במחצית השניה של 23' חזרה לצמוח במחצית הראשונה של 24'.
אפשר להניח שהפחתות הריבית שאמורות להתרחש בקרוב בארה"ב, בגוש היורו ובמדינות אירופיות נוספות יסייעו להאיץ עוד יותר את הצמיחה, ויחד עימה את הביקוש לאנרגיה. גם החולשה היחסית שמגלה הדולר באחרונה מול מטבעות מובילים הייתה אמורה לדחוף מעט את מחיר הנפט כלפי מעלה, כפי שקרה לזהב למשל.
המדד בהונג קונג דווקא עלה מתחילת השנה
מול שלל הסיבות הללו מצוי בעיקר גורם אחד גדול ומשמעותי שדוחף את מחיר הנפט כלפי מטה – ההאטה בצמיחה של סין. סין מתמודדת עם משבר נדל"ן שנובע מבועת אשראי עצומה שהתפתחה בה בשנות הגאות. עומקו של המשבר אינו ברור עדיין. החשש הגדול הוא שהמשבר יכה בסין בעוצמה רבה ושהמדינה תיכנס לסחרור דפלציוני מהסוג שבלם את כלכלת יפן למשך שלושה עשורים.
האם כך יקרה? אין לדעת.
כרגע לפחות נראה שהכלכלה הסינית, גם אם היא מלקקת פצעים מפיצוץ בועת הנדל"ן, עדיין מתפקדת באופן סביר. ברבעון הראשון נרשמה בסין צמיחה בתוצר בקצב שנתי של 5.3%, וברבעון השני עמד קצב הצמיחה על 4.7%. אלו קצבי צמיחה נאים בהחלט, שאינם נמוכים בהרבה מקצבי הצמיחה ברבעונים שלפני מגפת הקורונה. בכל מקרה, גם אם קצב הצמיחה בסין יירד בדרגה או שתיים, הצמיחה שנרשמת בשאר העולם תוכל כנראה לפצות על כך.
בהקשר זה אפשר גם לתהות: אם החשש מפני האטה בכלכלת סין הוא כזה גדול – מדוע מדד האנג סנג בבורסת הונג קונג עלה מתחילת השנה ב-4%? איך זה מתיישב עם עם התיזה הזו?
האם זה אומר שמחיר הנפט אכן ישוב לעלות כפי שהעריכה סוכנות האנרגיה האמריקאית? עד סוף 24' אולי נקבל על כך תשובה טובה יותר.
בשוק ההון קורה לא פעם שנכסים פיננסיים נסחרים במחירים שנראים "חסרי היגיון". בדרך כלל אמורים הדברים בשוק המניות שידוע בקפריזיות ונטייה להפרזות – הן כלפי מעלה והן כלפי מטה. אבל מדי פעם, חוסר ההיגיון נודד גם לשוק הסחורות.
כך למשל קרה כשמחיר הנפט צנח באפריל 2020, שיאה של מגפת הקורונה, לפחות מ-10 דולר לחבית. הרבה מתחת לעלות ההפקה הממוצע שלו. הפאניקה הייתה אז כה גדולה, שבאחד הימים מחיר החבית צנח לערכים שליליים. עד היום עוד לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לתופעה במוזרה הזו.
באחרונה, כך נראה, מחיר הנפט שוב נראה קצת מנותק מההיגיון. בחודשיים האחרונים לא חסרו סיבות שהיו אמורות לדחוף את מחירו כלפי מעלה. למרות זאת, מאז תחילת יולי, אז הוא נסחר סביב 84 דולר לחבית, מחירו צנח בכ-18%. הבוקר (ד') הוא ירד אל מתחת לרמה של 70 דולר לחבית וחזר לרמה בה שהה בדצמבר 23'.
אפשר לנחש שלפחות גוף אחד, סוכנות האנרגיה האמריקאית (EIA), הופתע מכך. בתחילת אוגוסט פרסמה הסוכנות תחזית לשוק האנרגיה לטווח הקרוב. "אנחנו צופים שמחיר חבית נפט מסוג ברנט יגיע לטווח של 85-90 דולר עד לסוף 2024", כתבו כלכלני הסוכנות.
מחיר הנפט שמצוטט בדרך כלל בתקשורת נקרא "טקסס מתוק", והוא נמוך בדרך כלל ב-2-4 דולר ממחיר הנפט מסוג ברנט שמופק בים הצפוני. משמעות התחזית של EIA אומרת אפוא שמחיר הנפט (טקסס) יגיע לטווח של כ-82-87 דולר עד סוף שנה זו.
לסוכנות האנרגיה היו כמה הסברים מדוע מחיר הנפט אמור לעלות בטווח הקרוב. ראשית, ישנו עדיין גידול טבעי מתמיד בצריכת נפט. ב-2023 צרך העולם 102.2 מיליון חביות ביום. EIA מעריכה שבשנת 2024 תגדל צריכת הנפט העולמית ב-1.1 מיליון חביות ליום (1%), ועוד 1.6 מיליון חביות ב-2025 (1.1%).
הסוכנות העריכה כי צריכת דלק למטוסים תגדל ב-3% הן השנה והן ב-2025. בכך יחזור העולם לרמת הצריכה של דלק מטוסים שהיה קיים ב-2019, ערב תקופת הקורונה.
גורם נוסף שציינה EIA הוא הארכת ההסכם לקיצוץ התפוקה שביצעו מדינות ארגון אופ"ק בתחילת יוני. קיצוץ התפוקה של מדינות אופ"ק החל כבר ב-2022 ועבר בדרך התאמות שונות. הוא כולל קיצוץ של 3.7 מיליון חביות ליום שאמור להימשך עד סוף 2025, וקיצוץ וולונטרי של כ-2.2 מיליון חביות שנטלו על עצמן רק 8 מהמדינות החברות בארגון ואמור היה להסתיים ביוני האחרון. אלא שביוני הוחלט להאריך את הקיצוץ הוולונטרי ב-4 חודשים, עד לסוף ספטמבר.
בהקשר זה אפשר לציין שבעבר הלא רחוק רמזו בכירים באופק שמחיר הרצפה מבחינתם עבור הנפט נמצא סביב 80 דולר לחבית. זה אומר, כנראה, שבמידה ומחיר הנפט יישאר ברמה הנוכחית, תוקפו של הקיצוץ יוארך פעם נוספת.
הסכסוכים הגיאופוליטיים מחריפים
לצד הנתונים הבסיסיים של ביקוש מול היצע, מחיר הנפט מושפע כמובן מעוד שלל הערכות לגבי העתיד. אחת החשובות שבהן היא מידת היציבות הגיאופוליטית בעולם בכלל ובמדינות המפיקות נפט בפרט. בהקשר הזה נראה שרוב הגורמים מצביעים דווקא על סיבות לעלייה במחיר הנפט.
הראשונה היא ההתמשכות, ואפילו ההחרפה במלחמה בין רוסיה ואוקראינה. בתחילת המלחמה, לפני כשנתיים וחצי, מחירי הנפט זינקו עד לשיא של 120 דולר לחבית. עיקר הזינוק נבע ממחסור בנפט וגז בשווקים בעקבות הסנקציות החריפות שהוטלו על רוסיה. בינתיים העולם למד "להתרגל" למצב המלחמה ומחירי הנפט חזרו לקראת סוף 22' לרמה דו ספרתית.
אבל המלחמה הזו נמשכת ובשבועות האחרונים היא אפילו מחריפה. היא כוללת גם תקיפת מתקני אנרגיה על ידי שני הצדדים. גם אם אין בכך עדיין איום מיידי על היצע הנפט בעולם, הסיכון לכך עולה. וקיים כמובן גם סיכון שהמלחמה הזו תתרחב לחזיתות נוספות.
מקור נוסף לאי שקט גיאופוליטי הוא המלחמה של ישראל בעזה שקושרת אליה חלק גדול ממדינות המזרח התיכון. עיקר החשש הוא מפני ניסיונות התקפה מצד איראן שעלולות להסלים לכדי מלחמה אזורית.
בשבועות האחרונים יצא לי לקרוא לא מעט כותרות שקבעו כי "הקירבה להסכם הפסקת אש בין ישראל וחמאס גרמה לירידה במחיר הנפט בעולם". כעת, לאחר "נאום פילדלפי" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כלל לא בטוח שהסכם שכזה אכן נמצא בהישג יד.
ישנם כמובן גם גורמים בעלי אופי חיובי שעשויים לגרום למחיר הנפט לעלות. בראשם התאוששות כלכלית וחזרה לקצבי צמיחה גבוהים יותר במדינות המערב. בארה"ב למשל נרשם ברבעון השני של 24' קצב צמיחה של כ-3%, יותר מכפול מקצב הצמיחה ברבעון הראשון. בגוש היורו טיפס קצב הצמיחה מ-0.1%-0.2% במחצית השניה של 23' לכ-0.6% במחצית הראשונה של 24'. בריטניה שסבלה ממיתון קל במחצית השניה של 23' חזרה לצמוח במחצית הראשונה של 24'.
אפשר להניח שהפחתות הריבית שאמורות להתרחש בקרוב בארה"ב, בגוש היורו ובמדינות אירופיות נוספות יסייעו להאיץ עוד יותר את הצמיחה, ויחד עימה את הביקוש לאנרגיה. גם החולשה היחסית שמגלה הדולר באחרונה מול מטבעות מובילים הייתה אמורה לדחוף מעט את מחיר הנפט כלפי מעלה, כפי שקרה לזהב למשל.
המדד בהונג קונג דווקא עלה מתחילת השנה
מול שלל הסיבות הללו מצוי בעיקר גורם אחד גדול ומשמעותי שדוחף את מחיר הנפט כלפי מטה – ההאטה בצמיחה של סין. סין מתמודדת עם משבר נדל"ן שנובע מבועת אשראי עצומה שהתפתחה בה בשנות הגאות. עומקו של המשבר אינו ברור עדיין. החשש הגדול הוא שהמשבר יכה בסין בעוצמה רבה ושהמדינה תיכנס לסחרור דפלציוני מהסוג שבלם את כלכלת יפן למשך שלושה עשורים.
האם כך יקרה? אין לדעת.
כרגע לפחות נראה שהכלכלה הסינית, גם אם היא מלקקת פצעים מפיצוץ בועת הנדל"ן, עדיין מתפקדת באופן סביר. ברבעון הראשון נרשמה בסין צמיחה בתוצר בקצב שנתי של 5.3%, וברבעון השני עמד קצב הצמיחה על 4.7%. אלו קצבי צמיחה נאים בהחלט, שאינם נמוכים בהרבה מקצבי הצמיחה ברבעונים שלפני מגפת הקורונה. בכל מקרה, גם אם קצב הצמיחה בסין יירד בדרגה או שתיים, הצמיחה שנרשמת בשאר העולם תוכל כנראה לפצות על כך.
בהקשר זה אפשר גם לתהות: אם החשש מפני האטה בכלכלת סין הוא כזה גדול – מדוע מדד האנג סנג בבורסת הונג קונג עלה מתחילת השנה ב-4%? איך זה מתיישב עם עם התיזה הזו?
האם זה אומר שמחיר הנפט אכן ישוב לעלות כפי שהעריכה סוכנות האנרגיה האמריקאית? עד סוף 24' אולי נקבל על כך תשובה טובה יותר.
