האם ארצות הברית בדרך למשבר חוב? לא בטוח

רמות החוב הציבורי ברחבי העולם עלו בצורה חדה בשנים האחרונות, ובארה"ב, שנת בחירות מגבירה את הסיכונים. למרות שהקצב הנוכחי של הצטברות החוב מעורר דאגה, ישנם מספר גורמים שמרגיעים את חששות המשקיעים:

הצטברות החוב היא תופעה גלובלית, ולא רק אמריקאית, בשנים האחרונות, החוב הציבורי גדל משמעותית כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי. בתחילת העשור הנוכחי, החוב הציבורי בכלכלות מפותחות היה פחות מ-75% מהתמ"ג, ובכלכלות מתפתחות פחות מ-50%. קרן המטבע הבינלאומית צופה שהחוב הציבורי יעלה ל-120% ו-80% בהתאמה עד שנת 2028. בארה"ב, משרד התקציבים של הקונגרס כבר הזהיר מפני החוב ההולך וגדל, אשר צפוי להגיע ל-192% מהתמ"ג עד סוף 2053 אם המדיניות הנוכחית תימשך.

הוצאות ציבוריות גדולות במהלך המגפה היו אחד הגורמים לעלייה האחרונה בחוב, לצד סיבות מבניות נוספות כמו אוכלוסיות מזדקנות הדורשות יותר הוצאות על ביטוח לאומי ובריאות, מהפכת הקיימות שדורשת השקעות משמעותיות בתשתיות ובטכנולוגיות ירוקות, ויריבויות גיאופוליטיות שמובילות למרוץ השקעות בתעשיות אסטרטגיות כמו טכנולוגיה, הגנה ובריאות.

מדוע המשקיעים מודאגים כעת מהדינמיקה של החוב? למרות שמחזור הורדת הריבית כבר החל בשווקים מפותחים רבים, שיעורי ריבית גבוהים עדיין מגבילים את הכלכלות. בנוסף, הצמיחה העולמית מאטה ושנת 2024 היא שנת בחירות חשובה, מה שמוסיף לסיכונים הנובעים מהבטחות להוצאות שאינן בנות-קיימא. בארה"ב, אף אחד מהמועמדים לנשיאות לא הראה נכונות לטפל בגירעון הפדרלי. סביר להניח שהנשיא הבא, יהיה רפובליקני או דמוקרטי, ימשיך בהפחתות מסים או בזיכויי מס, מה שיגדיל את החוב.

אנו סבורים כי יש צורך בגישה משמעתית להערכת הסיכונים הנובעים מהחוב. חשוב להתבונן ברמות החוב של המגזר הציבורי והפרטי בצורה הוליסטית בתוך הכלכלה, וכן לבחון את מטרות החוב, את היכולת לממן אותו, ואת עלותו, במיוחד ביחס לשיעור הצמיחה של הכלכלה.

הוויכוח בין חוב 'טוב' לחוב 'רע': השוק נוטה להתמקד בגודל החוב, אך אנו מאמינים שהמשקיעים צריכים לשים דגש על מהות ההשקעה שבוצעה באמצעות החוב. למעט ההוצאות הממשלתיות שניתנו במהלך המגפה, רוב העלייה האחרונה בחוב הציבורי בעולם נועדה להשקעות ארוכות טווח אשר צפויות לתרום לצמיחה, ולא לניהול היומיומי של הממשלה.

בארה"ב, שהובילה את גל ההשקעות, כמו גם בסין ובמידה פחותה יותר באיחוד האירופי, השקעות אלו כוללות שדרוגים נחוצים של תשתיות חיוניות וניסיונות לקזז השפעות סביבתיות שליליות באמצעות סובסידיות לאנרגיה נקייה. במדינות רבות, כולל יפן, גרמניה והאיחוד האירופי, קיים עדיין פוטנציאל נרחב להגדלת השקעות אלו.

למרות שישנן עדויות היסטוריות לכך שהוצאות ממשלתיות עלולות לדחוק החוצה השקעות במגזר הפרטי, בארה"ב לפחות זה לא המקרה. חוק השבבים והמדע וחוק הפחתת האינפלציה משכו השקעות תאגידיות לתחומים כמו מוליכים למחצה וטכנולוגיה ירוקה, מה שמגביר את ההשקעות בתחום ומחזק את הצמיחה הכלכלית.

דינמיקות חוב במגזר הציבורי לעומת הפרטי: סיבה נוספת לכך שאנו מאמינים שרמות החוב בכלכלות הגדולות ניתנות לניהול היא הדינמיקה השונה של החוב הציבורי לעומת החוב במגזר הפרטי. המאזנים החזקים של משקי הבית והחברות ברחבי העולם מפחיתים משמעותית את החששות מהחוב הציבורי, כיוון שהם יוצרים תנאים לכך שהחוב הציבורי יוכל להיספג במגזר הפרטי.

ריבית וצמיחה: כל עוד שיעור הצמיחה של הכלכלה עולה על שיעור הריבית על החוב, הממשלה יכולה להמשיך בגירעון מתמשך תוך שמירה על יחס החוב לתמ"ג. במשך רוב המאה האחרונה, שיעור הריבית הריאלי היה נמוך משיעור הצמיחה ברוב הכלכלות המפותחות. אמנם אנו צופים ששיעורי הריבית הריאליים יהיו גבוהים יותר בעתיד, אך הם צפויים להישאר מתחת לשיעורי הצמיחה הפוטנציאלית ברוב הכלכלות הגדולות.

במבט קדימה, אנו צופים שחששות המשקיעים בנוגע לקיימות החוב האמריקאי ימשיכו לעורר תנודתיות בשוק האג"ח הממשלתי. עם זאת, אנו רואים כל סוג של חדלות פירעון בארה"ב כלא סבירה מאוד. במידה ויגברו החששות בנוגע לקיימות החוב בארה"ב, יש לה גם מרחב להעלאת מיסים, שכרגע הם בין הנמוכים ביותר יחסית לתמ"ג בין הכלכלות הגדולות.