ארה"ב התמכרה לחוב – כעת האינפלציה חושפת את הנזקים

שוקי ההון של העולם יהיו דרוכים הערב. הסיבה: ועדת השוק הפתוח של ארה"ב תפרסם לקראת סוף המסחר את החלטת הריבית שלה לחודש ספטמבר. 

הפתעות לא יהיו כנראה. כולם משוכנעים שהריבית תרד ברבע אחוז. השאלה החשובה יותר היא אלו איתותים יספק יו"ר ה'פד', ג'רום פאואל, לגבי תוואי הריבית בחודשים הקרובים. המשקיעים יבחנו כל מילה וכל אות כדי בניסיון לברר אם הערכות השוק לפיהן הריבית בארה"ב תרד עד סוף השנה ב-100 נקודות בסיס (מ-5.5% ל-4.5%), אכן מתיישבות עם הרוח שנושבת במסדרונות ה'פד'.

ריבית גבוהה מזיקה כידוע למי שיש לו התחייבויות גבוהות. וזו בדיוק הקטגוריה שאליה נופל היום הממשל האמריקאי. 

באותו עניין ממש תפסה השבוע את עיני כותרת שהופיעה באתר יאהו פייננס: "תשלומי הריבית על החוב של ארה"ב יעקפו השנה לראשונה את הוצאות הביטחון". אוקיי, מה זה בעצם אומר?
ובכן, זה אומר הרבה מאוד. 

תקציב הביטחון של ארה"ב הוא סעיף ההוצאה הכבד ביותר אחרי ההוצאות על תוכניות הבריאות הלאומיות (מדיקייר ומדיקייד) והוצאות הביטוח הלאומי (סושיאל סקיוריטי).

בשנת 2024, לאחר עלייה שנתית של כ-5.3% יגיעו הוצאות הביטחון ל-849 מיליארד דולר. מדובר בעלייה חדה יחסית שקשורה בין השאר לסיוע שמגישה ארה"ב לשתי בנות ברית שלה שנקלעו למלחמה, ישראל ואוקראינה. 

עד כמה גבוה הסכום הזה?! 

עד כמה גבוה הסכום הזה, אפשר להבין רק דרך השוואה למדינות אחרות. אז הנה: מדובר בהוצאות שגבוהות יותר מתקציב הביטחון המצרפי (לשנת 2023) של כל 8 המדינות הבאות בתור אחרי ארה"ב: סין (296 מיליארד דולר), רוסיה (109), הודו (84), ערב הסעודית (76), אנגליה (75) גרמניה (67) אוקראינה (65) וצרפת (61). 

תקציב הביטחון של ארה"ב שומר בדרך כלל על פרופורציות קבועות. נכון לשנים האחרונות הוא עומד על כ-3% מהתמ"ג. הסיבה שהוא גבוה ותופח נובעת מכך שכלכלת ארה"ב צמחה בעשורים האחרונים מהר יותר מרוב המעצמות הצבאיות של העולם. סין היא היוצאת מן הכלל, אבל תקציב הביטחון האמריקאי עדיין גבוה כמעט פי 3 מזה של הכוח העולה של אסיה. 

בשנים האחרונות המתיחות הבין-גושית – מזרח מול מערב – הולכת ומתחממת, ותקציבי הביטחון תופחים. בעקבות המלחמה באוקראינה החליטה למשל גרמניה להגדיל את תקציבי ביטחון שלה מכ-1% מהתמ"ג עד ל-2%. גם מדינות אחרות הגדילו תקציבים, וחברות שמייצרות ציוד בטחוני נמצאות בפריחה. 

בעבר תקציבי הביטחון של ארה"ב היו גבוהים יותר ביחס לתמ"ג. בין 1974 ל-2023 הם עמדו על ממוצע של 4.2% מהתמ"ג. הסיבות לכך הן בעיקר המלחמה הקרה שניטשה בין ארה"ב לבריה"מ עד 1990, והמלחמות שאליהן יצאה ארה"ב במזרח התיכון לאחר פיגועי 11 בספטמבר. בשנים האחרונות ארה"ב מנסה להקטין את מעורבותה בסכסוכים, הוציאה את רוב כוחותיה מאפגניסטן ועיראק, ומתמקדת בעיקר בסיוע חומרי  ומודיעיני לבנות ברית כמו ישראל, ערב הסעודית ואוקראינה.

הבוחרים מתעניינים בחתולים וכלבים, לא בחוב

תקציבי הביטחון של ארה"ב נראים אם כן תחת שליטה. הם גדלים פחות או יותר בקצב שבו צומח התמ"ג. אבל לא כך הם פני הדברים בכל הקשור להוצאות הריבית. שם יכולת השליטה של ארה"ב מוגבלת מאוד. 

על תשלומי הריבית של ארה"ב משפיעים בעיקר שני פרמטרים: היקף החוב הכולל של ארה"ב, כלומר קרן החוב, ושיעור הריבית שהיא נדרשת לשלם. לאורך השנים האחרונות ארה"ב הגדילה בהתמדה את החוב שלה. אבל בגלל הריביות האפסיות ששררו בשווקים, תשלומי הריבית שנדרשו ממנה היו נמוכים יחסית. 

הריביות האפסיות היו התופעה הפיננסית החשובה ביותר בין השנים 2008-2021. הן אפשרו לגופים רבים וממשלות רבות ליהנות מהגדלת חוב מתמדת, בלי צורך לשלם על כך בריבית גבוהה שתבטא את הסיכון האמיתי של אותו החוב. 

המפנה התחיל בשנת 2020, בעקבות מגפת הקורונה. השלב ראשון היה הוצאות עתק של הממשל על שיפוי אזרחים וחברות בגלל מדיניות הסגרים.

בתחילת 2020 עמד החוב של הממשל האמריקאי על כ-23 טריליון דולר. בתוך שנה אחת הוא זינק בכ-20% לרמה של כ-28 טריליון דולר. מאז הוא המשיך לתפוח כמו עוגת שמרים בתנור. כיום, נכון לאוגוסט 24', הוא הוא מגיע לרמה של 35.3 טריליון דולר. בתוך ארבע וחצי שנים זינקה "קרן החוב" של ארה"ב בכ-50%. בדרך לשם נאלצו הפוליטקאים האמריקאים להתקוטט ביניהם במטרה להעלות את תקרת החוב שקובע הקונגרס. הם עשו זאת לאחר מאבק ממושך, לא לפני שסוכנויות הדירוג פיץ' ומודי'ס הפחיתו את דירוג החוב של ארה"ב, מהלך שמבטא עלייה בסיכון.

אבל לא רק קרן החוב גדלה. גם שיעור הריבית זינק. זה קרה בעיקר בגלל האינפלציה שפרצה לאחר סיום המגפה. התפרצות האינפלציה גררה בעקבותיה עלייה מהירה בתשואות האג"ח של ארה"ב לכל הטווחים.

האג"ח ל-10 שנים של ארה"ב שנסחרו בשנים 20-21 בטווח תשואות לפדיון של 0.5%-2.0%, נסחרות ב-3 השנים האחרונות בטווח תשואות של 3.5%-5.0%. זהו שינוי דרמטי. 

העלאת הריבית מצד ה'פד' תרמה כמובן גם היא להתייקרות החוב, אבל בלעדיה לא ניתן היה למגר את האינפלציה. לגבי נזקיה הכלכליים הידועים של האינפלציה אין צורך להרחיב כאן את הדיון.

בגרף המצורף כאן, ניתן לראות שעד לשנת 2021 תשלומי הריבית של ארה"ב צמחו רק באופן מתון. וזאת למרות שהחוב האמריקאי המשיך לתפוח במהירות (ועוד כמה גרפים להמחשה).

אבל כמו בחיים, גם בשוק הון אין ארוחות חינם. ברגע שהריביות ותשואות האג"ח התחילו לעלות -  תשלומי הריבית של הממשל זינקו בעקבותיהם. בשנת 2022 – רק לפני שנתיים – הסתכמו תשלומי הריבית של הממשל ב-475 מיליארד דולר. כיום כאמור הם כבר מגיעים לרמה של כטריליון דולר – פי 2. 

זה אומר דבר פשוט: הקפיצה באינפלציה גרעה מתקציב הממשל קרוב ל-500 מיליארד דולר

מאיפה יגיע הסכום הזה? האם מקיצוצי תקציב עמוקים שיש להם מחיר פוליטי? האם מהעלאת מסים? 

בינתיים אפשר לשכוח מזה. שני המועמדים לנשיאות, קמלה האריס ודונלד טראמפ בכלל מבטיחים במסע הבחירות שלהם לקצץ במיסים. אם כך הם יעשו, הגרעון התקציבי של ארה"ב שהגיע השנה ל-7% מהתמ"ג רק יגדל. תהליך כזה רק ירע עוד יותר את יחסי החוב של ארה"ב ואולי אף יוביל להפחתת דירוג נוספת.

אבל קצת קשה להאשים את האריס וטראמפ. הבוחרים האמריקאים לא מתעניינים כנראה בהררי החוב שהממשל עורם מדי שנה. כרגע יותר אכפת להם משאלות הרות גורל כמו המדיניות של המועמדים בענייני הגירה, הפלות, מי מנצח בעימות מילולי ומה היחס שלהם לכלבים וחתולים. 

והחוב? שילדי דור הטיקטוק יתעניינו בזה. ממילא הם, ילדיהם ונכדיהם, אולי גם ניניהם, הם אלו שיצטרכו להחזיר אותו.