"וילה בג`ונגל": האינפלציה בישראל עולה, אבל במדינות השכנות היא מזנקת יותר

 

בשבוע שעבר חזר שד האינפלציה לככב בשערי העיתונים הכלכליים של ישראל. הסיבה: זינוק באינפלציה שנרשם בישראל בחודש אוגוסט. מדד המחירים של אוגוסט קפץ במפתיע ב-0.9% לעומת יולי, והרים את שיעור האינפלציה בישראל ב-12 החודשים האחרונים ל-3.6%. במוקד כיכבו בעיקר מחירי הפירות והירקות הטריים שזינקו תוך חודש ביותר מ-10%. לצידם נרשמה גם עליה חדה במחירי הטיסות, והמשך עליה במחירי הדירות.

נתוני האינפלציה בישראל אכזבו מאוד. במיוחד לאור העובדה שלאורך 3 השנים האחרונות הצליחה המדינה להתמודד לא רע עם לחצי האינפלציה הכלל עולמית שהחלו עם שוך מגפת הקורונה. בגרף שמצורף כאן ניתן לראות בבירור את התמונה. בשנת 2022, בשיאו של הלחץ האינפלציוני העולמי שתודלק עוד יותר בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, נרשמו בארה"ב ואירופה שיעורי אינפלציה חריגים. באוקטובר 22' הגיעה האינפלציה בבריטניה לשיעור של 11.1%, ובגוש היורו ל-10.6%. בארה"ב נמדד השיא ביוני 22' – 9.1%. 

בישראל לעומת זאת האינפלציה לא גלשה מעבר ל-6%. שיא האינפלציה בישראל נרשם בינואר 23', 5.4%. מאז חלפו שנה ו-9 חודשים. במערב אירופה וארה"ב ננקטה מדיניות ריבית מרסנת שהצליחה להוריד את האינפלציה לרמות שכבר מתקרבות ליעד הרב שנתי – 2% בשנה. הורדת האינפלציה תורגמה במהלך השנה האחרונה לשינוי במדיניות הריבית. הפחתת הריבית בחצי אחוז בארה"ב (מ-5.5% ל-5%) שבוצעה ביום ד' האחרון מסמנת כעת את תחילתו של עידן חדש: מדיניות מוניטרית מרחיבה. בגוש היורו הופחתה הריבית פעמיים, וכעת היא עומדת על 3.65% לעומת 4.5% באפריל האחרון.

גם בישראל נרשמה ירידה בקצב האינפלציה עד לרמה של 2.5% (פברואר 24'). בעקבות זאת החליט נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, להפחית את הריבית בינואר 24' ברבע אחוז (ל-4.5%). אבל זו היתה הפחתה חד פעמית. התהליך הזה נעצר שם, הן בגלל המצב הכלכלי והמדיני המורכב והן משום שלחצי האינפלציה גברו. 

נכון לחודש אוגוסט שיעור האינפלציה בישראל (3.6%) גבוה יותר משמעותית מזה שנרשם בארה"ב ומערב אירופה (2.2% - 2.5%). המשמעות היא שבשעה שהריבית במדינות הייחוס של ישראל תימצא בתהליך ירידה, בישראל היא תיוותר במקומה, ואולי אף תעלה. הנגיד, בתפקידו כיועץ הכלכלי של הממשלה, אף הזהיר לאחרונה שבלא צעדי קיצוץ משמעותיים בתקציב הממשלה ל-2025, עלול המצב הכלכלי בישראל להחמיר. במצב כזה, קשה לראות את הריבית בישראל יורדת בעתיד הקרוב.

מלחמות כידוע מזיקות לכלכלה. הן גורמות להרס, פגיעה בתוצר, יציאת אנשים ממעגל העבודה, ובמקרה של ישראל גם הרחקת עשרות אלפי אנשים מביתם. הפגיעה בתוצר הישראלי כבר ניכרת. קצב צמיחת התמ"ג בישראל הואט מ-6.5% ב-22' ל-1.8% ב-2023. לפי תחזית בנק ישראל ב-2024 יעמוד שיעור הצמיחה על 1.5%.

לכאורה, התכווצות או האטה כלכלית אמורות להרגיע גם את לחצי המחירים. כשהפרנסה נפגעת, העתיד לא ברור ומצב הרוח קודר - אנשים צורכים פחות. 

אבל פחות צריכה אין בהכרח משמעותה פחות אינפלציה משום שהמחירים נקבעים תמיד בשוליים. בשוק הנדל"ן למשל ישנן כנראה פחות עסקאות. אבל ישנן גם פחות התחלות בניה, ובהרבה פרוייקטים הבנייה נפסקה או הואטה עקב מחסור בפועלים. בנוסף, חלק מהמפונים בצפון עברו להתגורר במרכז הארץ והם מעלים את הביקוש לדירות, כולל דירות בשכירות. 

אז יש פחות עסקות וזה פוגע בתמ"ג. אבל המחירים בעסקות שכן נעשות נהיים יותר גבוהים.

מצב המלחמה גם גורם לחברות תעופה מחו"ל לבטל עסקות. אז יש פחות היצע ולכן גם מחירי הטיסות מזנקים. יש פחות תוצרת חקלאית בשווקים, חלק מהם צריך לייבא, אז מחירי הפירות והירקות עולים. הממשלה זקוקה לכסף כדי לממן את המלחמה ולכן היא מעלה מסים לרבות מע"מ שיעלה בתחילת 2025 ל-18%. גם מהלך כזה גורם לייקור של מחירי מוצרים ושירותים.

בקיצור, מלחמה גורמת לעיתים קרובות דווקא לליבוי האינפלציה. 

הווילה והג'ונגל 

בניסיון לתאר את מצבה הגיאופוליטי של ישראל טבע פעם ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, את הביטוי "וילה בג'ונגל". הוא התכוון לכך שישראל היא מדינה מפותחת שוחרת שלווה ("וילה") הנמצאת בין מדינות שוחרות מדון השואפות לכלותה ("ג'ונגל"). את הביטוי השמיע ברק לראשונה בשנת 2006. 

לאור זאת מעניין לבצע לפעמים השוואה בין מצבה של ה"ווילה" לבין מצבו של ה"ג'ונגל". 

נסתכל על לבנון למשל, מדינה שנחשבה בעבר ל'שווייץ של המזרח התיכון' והפכה לאחת הכושלות בעולם מבחינה כלכלית. שיעור האינפלציה בלבנון ירד בקיץ האחרון משמעותית לרמה של 35%. זו עדיין נחשבת ל"היפר-אינפלציה". באוקטובר לפני שנה, כאשר חסן נאסרללה התחיל להפגיז את יישובי הצפון עמדה האינפלציה במדינה על מעל 200%. ב-5 השנים האחרונות האינפלציה אצל שכנתנו הצפונית נעה סביב ממוצע של כ-150% בשנה. 

בתימן שנשלטת בפועל על ידי איראן וארגון החות'ים, נמדדה מאז 2008 אינפלציה שנתית ממוצעת של כ-15%. ב-2024 היא צפויה להגיע לכ-17%. התמ"ג התימני שהגיע ב-2014 ל-43 מיליארד דולר התכווץ מאז ביותר מ-50% ל-21 מיליארד דולר. התוצר לנפש עומד על פחות מ-1000 דולר, מה שהופך את תימן לאחת המדינות הנחשלות בעולם. 

בסוריה שנאנקת כבר 13 שנים תחת מלחמת אזרחים המצב לא טוב יותר. שיעור האינפלציה אצלה נע סביב 100% בשנה בעשור האחרון. בשנה האחרונה היא עלתה לקצב של 120-150 אחוז בשנה. התמ"ג לנפש בסוריה נמוך אפילו מזה של תימן ומוערך בכ-800 דולר. גם האינפלציה באיראן גבוהה מאוד וב-5 השנים האחרונות היא נעה בקצבים שבין 30% ל-55% בשנה.

ומה עם שתי המדינות שאיתן יש לנו שלום? במצריים שיעור האינפלציה עמד לפני כשנה על 38%, וכיום הוא נע סביב 26%. שיעור הריבית במצריים עומד על 27%. מצריים עדיין שומרת על הסכם השלום עם ישראל – וטוב שכך. אבל מצבה הכלכלי מחליש אותה בעולם הערבי. אם פעם היא נחשבה למובילת גוש המדינות הסוניות, כיום סעודיה נוטלת בהדרגה את מקומה. 

ירדן היא המדינה היחידה שבה האינפלציה קרובה לרמות מערביות. כיום היא נעה סביב 2% בשנה. מה שבכל זאת מקרב אותה ל"ג'ונגל" הוא היעדר צמיחה וכלכלה שנשלטת על ידי בית המלוכה. אין לירדן אוצרות טבע, היא מצויה בעיקר על שטחי מדבר, ויש בה מעט מאוד תיעוש. התמ"ג לנפש שלה ירד מרמה של 4,300 דולר ב-2014 לכ-4,000 דולר כיום – פחות מ-10% בלבד מהתוצר לנפש בישראל.