מכסי היבוא: כלי מלחמה מסוג חדש, מבית הנשיא החדש-ישן

ייתכן שכבר שמעתם הכול, וקראתם הכול, על נושא מכסי היבוא (Tariffs) שמעלה בוקר בבוקרו הנשיא החדש של ארה"ב, טראמפ. לכן, אנסה לתת כאן נקודות מבט קצת שונות על הנושא המורכב הזה, וזאת בהקשר של הזמנים בהם אנו חיים ולא כל כך על הבסיס הכלכלי המסורתי, או ההקשר ההיסטורי שלהם.

ראשית, נדייק ונאמר: מכסי יבוא היו ויהיו תמיד. כמו שמראה כתבה לדוגמא על נושא הפלדה והאלומיניום, הממשל הדמוקרטי העלה ביולי 2024 מכסי יבוא על אלומיניום ופלדה סינית, ולא רק מאלו שמגיעים ישירות מסין אלא גם על אלו שעברו דרך מדינות אחרות. כמו כן, מכסי יבוא רחבים קיימים בנושאי חקלאות, ועד כהנה נושאים רגישים. העניין הוא שכל מה שנעשה בעבר נעשה בצורה קצת יותר שקטנה, ובמסווה של מעשה כלכלי נטו.

החידוש עם טראמפ הוא שמכסי היבוא הינם עכשיו כלי שכנוע. גם להשגת מטרות כלכליות, כמו הורדת העיוותים במאזן הסחר מול גושים כלכליים שונים (אסיה, אירופה) אבל, ובעיקר, להשגת מטרות מדיניות-ביטחוניות. הדוגמה המובהקת לכך הייתה בעימות מול קולומביה ומקסיקו. בשני המקרים, התמורה שנתבקשה, ושהושגה, לא היה שיווין בסחר אלא החלטות בנושא ההגירה, הפשיעה, ושמירת הגבולות.

לכאורה, יש כאן אנומליה לא קטנה: אם מהות המטרה של הפעלת מכסי היבוא היא הבאת הצד השני לכניעה בתחומים של מדיניות חוץ או פנים, הדבר היה צריך להיעשות בדיסקרטיות הרבה יותר גדולה מאשר אם המטרות היו לצורך מסחרי נטו. אחרי הכול, סחור הוגן יתקבל הרבה יותר בהבנה בדעת הקהל מאשר כיפוף זרוע בתחומי מדיניות.

והנה, דווקא כאשר דובר על הנושאים המסובכים יותר, הטלת המכסים וההגעה למטרות על ידי ממשל טראמפ, נעשו בצורה הגלויה ואפילו נאמר הבומבסטית ביותר שאפשר. מעין רצון השפלה בפומבי. לכן, וראינו זאת בצורה די ברורה, היה הרבה יותר קשה למנהיגים של קולומביה ומקסיקו "להיכנע". למרות שזה קרה בסוף.

דווקא מול סין, האויבת האמיתית והמושבעת של ארה"ב שכרגע מנהלת "מלחמה קרה" עם אמריקה, הדברים היו הרבה יותר רגועים: רק 10% מיסים, על דברים קצת פחות אסטרטגיים, וגם כאשר סין הטילה מסי יבוא נגדיים של 15% לא ראינו התלקחות מילולית של הממשל. מה ניתן ללמוד מכל זה?

ראשית, וכאן אני שם את הכובע שלי של אנליסט פיננסי, שמכסי היבוא אינם, בעיקרם, כלים לניהול הוגן של סחר בינלאומי בין ארה"ב והעולם. ייתכן ויהיו כאלה, אבל, הם יהיו המיעוט ויהיו מאוד דומים למכסי היבוא שכבר הוטלו בעבר, הרבה מאוד פעמים, על ידי כל הממשלים האמריקאיים. לכן, אין לחשוש מהשפעה קשה מדיי של התופעה הזו על הכלכלה הגלובלית, הצריכה הגלובלית, ובמיוחד על הצמיחה הגלובלית.

די ברורות הגבולות של מה שניתן, ומה שאסור לעשות, בתחום המכסים הכלכליים כאשר אינסוף חברות מערביות הימרו על העולם המתפתח (שכולל עדיין את סין...) כבית חרושת של העולם. מספיק להזכיר את אפל וטסלה כדי להבין את חשיבות העמדה ה"רגועה" שהממשל ינקוט כאשר מדובר בחלק הכלכלי של הדברים.

אבל, לעומת זאת, כאשר עומדת בעיה מדינית אקוטית, שדורשת טיפול מהיר וברור, לעיני התקשורת ודעת הקהל העולמית, אין כמו מכסי היבוא או מניעה של העזרה הכלכלית שארה"ב מעניקה, כדי לעשות את העבודה. כלי המכסים מחליף המון שעות דיפלומטיה מייגעות. הכלי הזה גם מתאים מאוד לאופיו של הנשיא החדש: ברור, נקודתי, אפקטיבי מאוד, ומביא לתגובה מהירה של הצד השני.

לעיתים, זה לא יספיק אבל לרוב זה בהחלט יביא את התוצאות המקוות כי קשה לעמוד מול המעצמה הגדולה ביותר. עדיין. לבסוף נקודה חשובה אחרונה: הנשיא טראמפ רואה את העולם דרך חלון הסתכלות עסקית (Deals) כאשר כל צד מנסה להגיע למקסימום רצונותיו על ידי משא ומתן מתוחכם. האם זה יתרון או חסרון לנהל כך מדינה? עוד ימים יגידו אבל חשוב להבין שגם כאשר אתה נמצא בצד שלו הוא יצפה בהחלט לתמורה נאותה.

ראו את יחסו לאוקראינה הנדרשת עכשיו "למשכן" את מאגרי המתכות הנדירות שלה עבור העזרה המלחמתית שמעניקה ארה"ב, וכו... נדמה שאנו, הישראלים, פטורים כרגע מכל תמורה לגיבוי שאנו מקבלים. לדעתי, זה לא תמיד יהיה המצב. הרעיון של ה"ריביירה" בעזה הוא סוג של "תן וקח" כזה. ה"קח" ברור: ה"יום שאחרי" שחלמנו עליו, בלי חמאס, עלה מדרגה של טיב על ידי כך שלא יהיה שם בכלל עם שישנא אותנו. מי היה מאמין.

ומה בעניין ה"תן"? מה אנו צריכים לתרום לקיים את החזון הזה? את כוח הלחימה שלנו ואומץ חיילינו. הנשיא האמריקאי מחויב לא לשלוח חיילים לשום זירה מלחמתית חדשה. ולכן, הוא ידרוש מאתנו "לנקות" היטב את השטח, שיהיה כבר נטול אוכלוסיה אזרחית, לפני שיגיעו הקבלנים והיזמים. יש לי לתחושה שממשלת ישראל תקבל בשמחה את המשימה. אבל מה יבקשו אנשי טראמפ עבור ויתור על מדינה פלסטינית? עבור ריבונות על יהודה ושומרון? עבור ברית הגנה? על זה נאמר: למה לדאוג עכשיו? יהיה לזה מספיק זמן בעתיד... יחד ננצח!

לידיעת הקוראים:

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן.

במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניינים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.

אנחנו עושים מאמצים גדולים לאתר בעלי זכויות בצילומים, סרטונים, גרפים, או כל חומר מתפרסם אחר. יצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע, לא אותר, או לא הושג נעשה לפי סעיף 27 (תיקון מס' 5) תשע"ט 2019 ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום, סרטון, גרף, ואתם חושבים שאתם בעלי הזכויות עליהם, יש לפנות ל [email protected] בכל מקרה והתוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך, מצאת שגיאה בכתבה או מאמר, או נתקלת בפרסומת לא ראויה? אנא דווח/י לנו לאימייל [email protected]