הממשל החדש בארה"ב הבטיח מדיניות פרו-צמיחה - האם הוא יצליח ליישם?

בכהונתו הראשונה של טראמפ בבית הלבן, הבוחרים נאלצו להתמודד עם חוסר ודאות רב לפני שהרגישו בכיסם את השפעת חוק קיצוצי המס והעבודות של 2017 (TCJA). ואכן, בבחירות האמצע הרפובליקנים איבדו את השליטה בבית הנבחרים. בהתחשב בגודל השאיפות של הממשל החדש, יתכן כי הצרכנים ומנהיגי העסקים ייאלצו להתמודד עם שיבושים גדולים עוד יותר לפני שייהנו מההטבות הצפויות של הארכת ה-TCJA והדה רגולציה.
 
הממשל הנוכחי יוצר שיבושים נרחבים בזירה הפוליטית והכלכלית, בין היתר בשל השילוב בין אנרגיה של כהונה ראשונה לניסיון של כהונה שנייה. בשבועות האחרונים הבריתות הביטחוניות והמבנה הכלכלי שהתגבשו מאז מלחמת העולם השנייה עומדים תחת ערעור, כאשר סיוע כלכלי ופיתוח בינלאומי נמצאים בסיכון משמעותי. בטווח הארוך, ייתכן שהממשל שואף לצמצם תקציבים צבאיים וכלכליים ולנקוט בגישה מבוססת עסקאות, אך בינתיים, מדיניות זו מגבירה את חוסר הוודאות הגיאופוליטית ומשפיעה לרעה על ההשקעות ועל הביקוש למוצרים אמריקאיים.
 
גם בתחום הסחר, מדיניות הממשל מעוררת אי ודאות כלכלית. אמנם המטרה היא החזרת משרות ייצור לארה"ב והורדת מסים, אך השימוש במכסים גורפים ככלי להשגת היעדים אינו שגרתי ועלול לפגוע בצמיחה בטווח הקצר. יתרה מכך, חוסר העקביות וההכרזות המשתנות מקשים על גיבוש אסטרטגיה ברורה, מה שמוביל לחוסר ודאות בקרב משקיעים ולשיבוש תהליכי קבלת החלטות לטווח הארוך.
 
המדיניות הפיסקלית בארה"ב עוברת שינויים משמעותיים, עם הצעות תקציב נפרדות בסנאט ובבית הנבחרים. הנשיא תומך בגישת התקציב המאוחד של בית הנבחרים, שכוללת הארכת חוק קיצוצי המס והעבודות,(TCJA) אך הפיכתה לקבועה עלולה להוביל לצמצום של 4.5 טריליון דולר בהכנסות ממסים בעשור הקרוב. כל הצעת חוק שתאושר תחייב קיצוצים משמעותיים בהוצאות, כאשר הצעת בית הנבחרים, שעברה בקושי, כוללת קיצוץ של 2 טריליון דולר בעשר שנים. ספק אם יעד זה ניתן להשגה ללא פגיעה בתוכניות רווחה כמו ביטוח לאומי. המשרד לייעול ממשלתי מחפש דרכים לחיסכון, אך הערכה היא שקיצוץ של 1 טריליון דולר יהיה הסכום הנדרש כדי להבטיח תמיכה רפובליקנית מלאה.
 
השוק מתקשה להעריך כיצד ישפיעו המהלכים הללו על הצמיחה, האינפלציה, הסחר הגלובלי ויחסי הביטחון, אך עם זאת, אנו מאמינים כי הממשל הנוכחי יצלח את חודשי חוסר הודאות ולהערכתנו התוצאה הסופית תהיה הגברת הצמיחה הנומינלית בשנים הקרובות.
 
אחת הסיבות לכך שאנו סבורים שהממשל הנוכחי יוכל להתגבר על חוסר הוודאות הנוכחי היא כי ההיסטוריה מראה כך. ממשלות הנקלעות לגירעון תקציבי כבד נאלצות בסופו של דבר להתמודד עם השלכותיו. בארה"ב, ניתן לזהות מחזוריות של שליטה כלכלית מתחלפת בין המגזר הציבורי לפרטי בכל כ-20 שנה. בין 1945 לאמצע שנות ה-60, החוב הממשלתי קטן והמגזר הפרטי צמח, אך מלחמת וייטנאם הובילה לחידוש ההוצאות הציבוריות ולהיחלשות הסקטור הפרטי. מגמה זו השתנתה בשנות ה-80 עד שנת 2000, כאשר המגזר הפרטי חזר להוביל את הכלכלה תחת ממשלות רייגן, בוש וקלינטון. כיום, ייתכן שאנו נמצאים לקראת סיום תקופה של הוצאות ממשלתיות יוצאות דופן על המלחמה בטרור, המשבר הפיננסי ומגפת הקורונה, דבר שעשוי להוביל להתחדשות המגזר הפרטי ולצמיחה כלכלית בת-קיימא יותר.
 
השפעות השינויים ההיסטוריים ניכרות גם במדיניות של בעלות בריתה ושותפותיה המסחריות של ארה"ב. הצהרותיהן האחרונות של גרמניה והנציבות האירופית משדרות הכרה בצורך לשינוי במערך הביטחוני של צפון האוקיינוס האטלנטי. במקביל, הנשיא טראמפ סבור כי מערכת היחסים הכלכלית בין ארה"ב לסין מאז הצטרפותה לארגון הסחר העולמי (WTO) בשנת 2001, הגיעה למיצוי. העובדה שסין מתמקדת כעת באתגרים דמוגרפיים, בצריכה מקומית ובהתפתחות טכנולוגית עשויה לרמז כי גם היא נערכת לשינוי. התגובה הרשמית של המפלגה הדמוקרטית לנאומו של טראמפ בקונגרס, שנמסרה על ידי הסנאטורית אליסה סלוטקין, משקפת הכרה בכך ש"ארה"ב רוצה שינוי", אך קוראת לנקוט בגישה מחושבת יותר. בעוד חוסר הוודאות, התנודתיות והסיכון גבוהים, נקודות מפנה כאלה התבררו בעבר כהזדמנויות משמעותיות להשקעה לטווח הארוך.