הזהב הגיע ל-3,000 דולר. לאן ימשיך מכאן?

ביום שישי האחרון, 14 במארס, חצה מחיר הזהב רף עגול והסטורי – 3,000 דולר לאונקיה. החציה של הגבול הסמלי הזה הציתה, כמקובל, דיון גלובאלי סביב השאלה: "מחיר הזהב לאן?". 

כך למשל, יושוון טאנג, אסטרטגית שוק גלובלי בקבוצת הבנקאות האמריקאית ג'יי.פי מורגן צופה כי המחיר של הזהב יגיע עד סוף השנה ל-3,150 דולר לאונקיה. ג'פרי גונדלאך, מנהל חברת הייעוץ וההשקעות דאבל-ליין קפיטל, סבור כי מחיר המתכת הצהובה עשוי להגיע לרמה של 4,000 דולר כבר השנה. 
"כל עוד אין בהירות לגבי המדיניות של ארה"ב ביחס למסחר ולכלכלה, צפויה תנודתיות מוגברת במסחר בזהב", אמר ג'וזף קבאטוני, אסטרטג בכיר במועצה העולמית לזהב (World Gold Council) הממומנת על ידי מפיקי זהב. 

הביקוש לזהב היה גבוה עוד לפני שדונלד טראמפ שב לבית הלבן. בין אוקטובר 23' לאוקטובר 24' מחירו זינק בכ-52% - מרמה של 1,850 דולר לאונקיה לכ-2,750 דולר לאונקיה. ואולם מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן, ובמיוחד מאז תחילתה של מלחמת הסחר הגלובאלית, נראה שהביקוש לו רק גבר. 
הסיבות לעלייה של מחיר הזהב רבות ומגוונות. הנה כמה מהן: 

1. חשש מהתגברות האינפלציה בארה"ב ושאר העולם. מלחמת הסחר שהצית נשיא ארה"ב והמכסים הגבוהים שהוא קבע כדי להגן על יצרנים אמריקאים עתידים לגרור גל עליות מחירים בענפים רבים. זהב נחשב לנכס שמגן מפני אינפלציה והביקוש לו נוטה לעלות כאשר לחצי האינפלציה מתגברים.

2. חשש מפגיעה בצמיחה של ארה"ב. טראמפ נשאל לאחרונה בראיון ברשת פוקס ניוז אם הוא צופה שארה"ב תיקלע למיתון השנה. הוא נמנע מלשלול את התרחיש הזה. מיתון הוא עדיין לא תרחיש הבסיס של ה'פד' האמריקאי, אבל ישנם כמה איתותים המראים שכלכלת ארה"ב מאטה באחרונה. 

3. חשש מסטגפלציה בארה"ב. לאור ההתנהלות של הממשל האמריקאי באחרונה, הן בעניין המכסים והן בעניין הקיצוצים בזרועות הממשל, יש החוששים מאפשרות של תרחיש האימים: שילוב של מיתון ואינפלציה בארה"ב – מה שמכונה "סטגפלציה". בתקופה כזו ערכיהם של נכסים פיננסיים רבים נשחקים. זהב נחשב לנכס שאינו מתואם עם שוק ההון (מניות ואג"ח), ולכן משמש לעיתים לגידור בפני תרחישים כאלו.

4. חשש מהתדרדרות גיאופוליטית באירופה. טראמפ מנסה לקדם הסכם שלום חד צדדי באוקראינה ומדבר ישירות עם רוסיה. המהלך זוכה להתנגדות חריפה באוקראינה ובאירופה, דבר שדווקא עלול להרחיק את הסכם השלום. זהב נחשב לנכס מקלט בעתות של מתיחות בטחונית בעלת השלכות עולמיות.

5. חשש מהתדרדרות גיאופוליטית במזרח התיכון. טראמפ סייע להשגת הפסקת אש זמנית בין ישראל לחמאס בעזה ולהסכם חלקי להחזרת חטופים. עם זאת, בימים האחרונים נראה שהפסקת האש השברירית קרסה. ישראל תקפה הלילה ברצועת עזה, וארה"ב מצידה התחילה קמפיין של הפצצות מהאוויר על יעדים של ארגון החות'ים בתימן. בנוסף, טראמפ שיגר איום מפורש כלפי איראן. 

6. חשש מהאטה בצמיחה העולמית. מיתון בארה"ב, אם יתרחש, עלול בתנאים מסוימים להתגלגל במהירות למיתון כלל עולמי. גם כאן, זהב נחשב עבור רבים לנכס מקלט בתקופות של טלטלה כלכלית.

7. היחלשות הדולר. מתחילת 2025 נחלש הדולר האמריקאי בכ-5% מול סל של מטבעות מובילים כמו היורו, הין, הליש"ט והפרנק השוייצי. כאשר הדולר נחלש, מחירן של סחורות שמחירן נקוב בדולר, נוטה לעלות. הירידה בדולר קשורה בעיקר למלחמת הסחר והאיומים שצפונים בה.

8. בנקים מרכזיים קונים זהב. בנקים מרכזיים בעולם הגבירו את רכישות הזהב מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022. חלק מהרכישות נעשות כדי לגוון את תיקי ההשקעות שלהם, ולהקטין את משקל הדולר האמריקאי בתוכם.  לפי נתוני מועצת הזהב העולמית. בנקים מרכזיים הגדילו את יתרות הזהב הגלובליות ב-1,045 טונות בשנה שעברה. הרכישות שלהם מלבות את הביקוש למתכת הצהובה.

חשוב להדגיש כאן: כל הסיבות שהוזכרו למעלה מגיעות רק בדיעבד. צריך להתייחס לכולן בזהירות וחשדנות. ברובן מדובר רק על 'נטייה' של הזהב לעלות. העובדה שיש 'נטייה', אינה אומרת שמישהו יכול לומר עד כמה היא משפיעה. המלחמה בין רוסיה ואוקראינה נמשכת כבר שלוש שנים. במהלכן נסחר הזהב בטווח מחירים רחב – מ-1,650 דולר לאונקיה (אוקטובר 22') ועד מעל ל-3,000 דולר.

המקום היחיד אולי שבו ניתן למדוד את ה'נטיה' מול נתונים מספריים זו האינפלציה. וכאן, מסתבר, הזהב אינו ממש מספק הגנה. בגלל שהמחיר שלו מושפע מהרבה פקטורים במקביל, כשהאינפלציה היא רק אחד מהם, היכולת שלו לספק הגנה אינפלציונית היא מוגבלת במקרה הטוב. 

בטבלה שמצורפת כאן ביצעתי השוואה של 8 עשורים בין ביצועי הזהב לבין האינפלציה. התוצאות מראות שמחיר הזהב תנודתי מדי מכדי שיוכל לספק הגנה שכזו. כך לדוגמא בעשור שבין 1980 ל-1990 נרשמה בארה"ב אינפלציה של כ-59%. מחירו של הזהב בתקופה הזו דווקא נפל בכ-38%, מ-615 דולר לאונקיה ל-384 דולר לאונקיה. בעשור שבין 1990 ל-2000 מחיר הזהב נפל שוב, ב-27%, בעוד האינפלציה המצטברת הגיעה ל-32%. 
 

אם ניקח את 20 השנים שבין 1980 ל-2000 נראה שהמצב חמור במיוחד. על פני שני העשורים הללו האינפלציה בדולר הגיע ל-109%, ואילו מחיר הזהב זנח באותו זמן ב-55%. במילים אחרות: מי שהתחמש בזהב בתחילת שנות ה-80' מתוך רצון להגן על עצמו מפני אינפלציה עתידית (חשש שגבר אחרי משברי הנפט של שנות ה-70' שחוללו אינפלציה גבוהה), עשה מקח טעות. 1000 דולר שהוצמדו לאינפלציה ב-1980 תפחו לכ-2,090 דולר אחרי 20 שנה. 1,000 דולר שהוצמדו למחיר הזהב צנחו באותו הזמן לשווי של כ-450 דולר בלבד. 

אחרי שנת 2000 המצב החל להתהפך. הסיבות לכך רבות, אבל המשמעותית מכולן היא הצמיחה הנאה שחוותה מאז כלכלת העולם, ובפרט הכלכלות המתפתחות שהחלו להשתלב במשחק העולמי. כאן ניתן לראות את התנודתיות של הזהב בחלק העולה שלה. מאז שנת 2000 ועד היום זינק מחיר הזהב פי 10 בערך, בעוד שהאינפלציה בארה"ב הסתכמה על פני חצי יובל שנים בכ-85%. 

ומה צופן ההמשך? מי שיסתכל בגרף המצורף כאן יראה שהעליות החדות של השנים האחרונות מתארות מצב דומה לזה ששרר בתחילת שנות ה-80'. האם זה אומר שב-20 השנים הבאות הזהב יניב תשואת חסר? אולי כן ואולי לא. רק הזמן יגיד. אבל זו אפשרות שתמיד חשוב לקחת בחשבון.