האם מלחמת הסחר הגיעה לסיומה?!

ההכרזה של וושינגטון על הסכם סחר "מלא ומקיף" בין ארה"ב לבריטניה הייתה ללא ספק ההגזמה הפרועה של שבוע שעבר, גם אם לוקחים בחשבון את רוב התלבושות במט גאלה. גם בלי לקרוא את האותיות הקטנות – מספיק לשמוע את הנשיא טראמפ בעצמו מודה ש"הפרטים הסופיים ייכתבו רק בשבועות הקרובים" כדי להבין שההכרזה הזו היא יותר הצהרת כוונות מאשר הסכם אמיתי. יחד עם הניסיון להניע מחדש את שיחות הסחר עם סין במהלך סוף השבוע, קשה שלא להתרשם שמדובר בעיקר בניסיון נואש להציג התקדמות בהסכמים – אולי מתוך תקווה שזה יעזור לסנטימנט הצרכני והעסקי בארה"ב להשתפר ולמנוע השלכות כלכליות של מדיניות המכסים בצד הפעילות הכלכלית ו/או בצד האינפלציה.

מלבד לעובדה שאין להסכם יותר מדי פרטים כרגע, הנקודה העיקרית שהופכת את כל הדרמה סביב ההסכם לפארסה היא שלארה"ב יש בכלל עודף בחשבון הסחר עם בריטניה. בשנת 2024 ארה"ב ייצאה לבריטניה סחורות בשווי של 79.9 מיליארד דולר וייבאה סחורות בשווי של 68.1 מיליארד דולר בלבד. לכן, בכל מקרה המרוויחה העיקרית מהסכם סחר בין שתי המדינות, בהנחה שהוא סימטרי, היא בכלל בריטניה. 

אם נחזור להסכם עצמו – גם מהפרטים שכן נחשפו לא ממש אפשר להבין מה סוכם. ככל הידוע, בתמורה להפחתת המכס על 100 אלף כלי רכב מבריטניה מ־25% ל־10%, ופטור ממכס על מנועים של רולס רויס המיועדים למטוסי בואינג, תאפשר בריטניה גישה נרחבת יותר לשוק שלה עבור בשר בקר אמריקאי, אתנול ומכונות. במילים אחרות, בריטניה עדיין מטילה מכס על סחורות אמריקאיות אבל פחות מבעבר. מעניין יותר, המכס האוניברסלי של 10% יוותר גם עבור בריטניה, למרות העודף בחשבון הסחר מול ארה"ב, מה שמאפשר למעשה לבריטניה להטיל מכס דומה על סחורות אמריקאיות. 

בשורה התחתונה, הסכם הסחר עם בריטניה עשוי היה, כביכול, להיות הבסיס שלפיו יקבעו הסכמי הסחר עם מדינות אחרות בעולם ולסמן התקדמות של ממש במלחמת הסחר. עם זאת, לא רק שהפרטים של ההסכם לא סגורים עדיין אלא שמרבית המדינות, ובמיוחד אלו שהממשל מאיים עליהן במכסים הדדיים גבוהים יותר כמו אירופה או סין, יידרשו כנראה להציע הרבה יותר ממה שבריטניה נדרשה להציע. 

הסכם עם האירופאים עדיין רחוק

בשנת 2003 המדינה הקריבית אנטיגואה וברבודה (או בקיצור אנטיגואה כי בברבודה חיים רק 2,200 איש) הגישה תלונה לארגון הסחר העולמי (WTO) נגד ארה"ב בטענה שזו חוסמת גישה של ספקי הימורים מקוונים מאנטיגואה אל השוק האמריקאי. בשנת 2005, ה-WTO פסק לטובת אנטיגואה ודרש מארה"ב לשנות את דרכיה ולבטל את החסימה. מאחר שבארה"ב החליטו להתעלם לחלוטין מפסק הדין, ב-2007 אישר ה-WTO לאנטיגואה לפצות את עצמה על ידי השעיית זכויות קניין רוחני של חברות אמריקאיות. במילים פשוטות: אנטיגואה הורשתה להפר זכויות יוצרים של תכנים אמריקאיים – סרטים, תוכנות, מוזיקה – עד גובה של 21 מיליון דולר בשנה. הסיפור המשעשע הזה מלמד אותנו שני דברים חשובים.

מצד אחד, ה-WTO, כמעט כמו כל גוף בינלאומי, הוא גוף חסר שיניים ומסורבל שכל תלונה בו מטופלת במשך שנים ובסופו של דבר מניבה פסק דין שמשמעותו: "תעשו מה שאתם רוצים". מצד שני, עצם זה שהגוף הזה יכול לתת למדינות שונות את האסמכתא לעשות מה שהן רוצות הופך אותו לכלי שלא מעט מדינות משתמשות בו. 

למרות שהמו"מ בין ארה"ב לאיחוד האירופי עדיין נמשך, ברור שהעמדה של האירופאים שונה לגמרי מזו של בריטניה כאשר גרעון הסחר של ארה"ב עם האיחוד עומד על 235 מיליארד דולר. לכן, ברור שהאירופאים יצטרכו לשלוף כלים נוספים במו"מ כדי שיהיה להם איזשהו סיכוי לגרום לטראמפ להתקפל (למרות שבימים אלו נדמה שזה אחד הדברים הקלים לעשות). כבר בשבוע שעבר האיחוד האירופי החל בדיונים לגבי הצעדים שלו במקרה והמו"מ עם ארה"ב לא יצליח, דיונים שהם בעצם חלק אינטגרלי לחלוטין מאותו המו"מ. לפי הפרסום הפומבי של הנציבות האירופית, באיחוד מכינים חבילה של מוצרים בשווי של 95 מיליארד אירו שעליהם יוטלו מכסים בגובה דומה לזה שארה"ב תטיל על אירופה. מכיוון שזה ממש לא מספיק האיחוד הגיש בנוסף גם תלונה רשמית נגד ארה"ב דרך ה-WTO על כך שארה"ב הטילה מכסים בשווי של 380 מיליארד אירו על מוצרים אירופאים. מה עשויה להיות המשמעות של התלונה? כמו בסיפור עם אנטיגואה, ההחלטות של ה-WTO מסתכמות בדרך כלל ל"פשוט תעשו להם מה שהם עשו לכם".

מכיוון שלאירופאים אין אפשרות פרקטית לעשות את זה יתכן מאוד שה-WTO ייתן להם אסמכתא כלשהי לפעול נגד ארה"ב בגזרת השירותים, גזרה שבה לאירופאים יש גירעון סחר של כ-109 מיליארד דולר מול ארה"ב. מכיוון שכל תהליך שעובר דרך ה-WTO הוא ארוך ומייגע אפשר לומר שגם המו"מ של האיחוד עם ארה"ב עוד ארוך ולא צפוי להסתיים באמת בחודשים הקרובים.

הצריכה הפרטית תפגע בנתוני התוצר בישראל

אחרי שבשבוע שעבר התמקדנו בכך שהפעילות העסקית בישראל מתאוששת, הנתונים שיצאו בשבוע החולף הראו תמונה קצת יותר מורכבת. לפי הנתונים, מצבם של משקי הבית דווקא הורע במרץ, מה שעשוי להשפיע לרעה על נתוני הצריכה הפרטית ולמשוך כלפי מטה את נתוני הצמיחה ברבעון הראשון של 2025 (שיתפרסמו בתחילת שבוע הבא). מדדי הפדיון ברשתות השיווק רשמו ירידה חודשית ריאלית של 0.1% (נתוני מגמה) כאשר ירידה דומה נרשמה במדדי הפדיון של רשתות המזון. בעוד שברשתות השיווק מדובר בהתכווצות החודשית הראשונה במדד מאז תחילת 2023, מדד רשתות המזון נמצא במגמת התכווצות מאז נובמבר 2024. מעבר לכך, ההאטה בקצב הגידול החודשי במדדים ניכרת כבר ממחצית 2024.
 

נתון נוסף שמצביע על כך שמשקי הבית בוחרים להוציא פחות הוא נתון הרכישות בכרטיסי אשראי שמתעדכן ע"י בנק ישראל. בעוד בלמ"ס מקבלים את הנתונים מחברות כרטיסי האשראי ומהם מחשבים את מדדי הרכישות בנתונים ריאליים שכוללות רכישות של ישראלים בארץ בלבד, נתוני בנק ישראל הם נומינליים ומתייחסים לכל העסקאות שבוצעו בעזרת כרטיסי חיוב (שב"א), מה שמספק תמונה יומית של כמות והיקף הפעילות. מבט בנתונים אלו מראה את ההתאוששות בפעילות מאז סוף 2023 ובמהלך 2024, אך גם שרמת ההוצאות במהלך 2025 נשארה במצב סטטי. גם שיאי הפעילות הכלכלית שלפני החגים (פורים ופסח) היו נמוכים יותר ביחס לרמתם בשנה שעברה.
 

לסיום, גם סקר הערכת מגמות בעסקים מציג תמונה מעורבת כאשר הערכות המנהלים למצב החברות בכלל הענפים (מלבד מלונאות) חיוביים, אך הולכות ופוחתות מאז תחילת השנה. היוצאים מהכלל היו מנהלים בענף המסחר אשר העריכו את מצב החברות ברמה גבוהה יותר ב-3.9 נק' לעומת החודש הקודם, כנראה בזכות הקפיצה בהיקף המכירות ל-15.6 נק' אחרי חמישה חודשים של מאזן שלילי. בצד המעודד של  הנתונים הערכות המנהלים בענף הבינוי לשינוי בהיקף הפעילות השוטפת ממשיכות לעלות, מה שעשוי להעיד על המשך התאוששות בענף הנדל"ן, ואילו היקפי המכירות ליצוא בענפי השירותים עלו ב-2.2 נק' ועברו למאזן חיובי אחרי ארבעה חודשים של מאזן שלילי, כאשר הציפיות לחודש הבא מצביעות על גידול של עוד 5.1 נק'.

לכן בשורה התחתונה, עליית המחירים, הירידה בשכר הריאלי הממוצע והגזרות השונות שפגעו בהכנסה הפנויה של משקי הבית, באים לידי ביטוי בנתונים. כפי שרשמנו כבר בסוף שנה שעברה, אנו מעריכים שהצריכה הפרטית תתקשה להתאושש השנה בקצב מהיר ולכן גם תחזית הצמיחה שלנו נמוכה יותר לעומת אלו של בנק ישראל והתחזית לגירעון גבוהה יותר. בחצי הכוס המלאה אפשר כמובן להבין שהנתונים האחרונים הופכים את ההחלטה של בנק ישראל לקלה יותר במידה והוא רוצה להפחית את הריבית ואנו מצפים שההפחתה הראשונה תהיה בתחילת יולי.