ניהול תיק מניות אישי: נכון לעכשיו התיק הפסיבי מוביל, כמה עלה מתחילת השנה ?

חמישה חודשים חלפו מאז שהתחלנו את פרויקט תיקי ההשקעות של פאנדר, והשווקים אינם מפסיקים להפתיע אותנו. הנה תזכורת קצרה: בסוף חודש מארס שוויו של התיק הפאסיבי שלנו עמד על 100 אלף דולר - בדיוק הסכום שאיתו התחלנו את השנה. שווי התיק האקטיבי באותו מועד היה 101.1 אלף שקל. תשואה צנועה מאוד לרבעון הראשון של השנה. 

רק חודשיים חלפן מאז, ושני התיקים קיבלו כנפיים. נכון ל-4 ביוני שוויו של התיק הפאסיבי נסק ל-109.6 אלף דולר, כלומר זינוק של 9.2% בתוך חודשיים בלבד. התיק האקטיבי שאותו הפכנו לשמרני יותר, עם כ-17% שחונים בקרן כספית, כבר עומד על 108.3 אלף דולר. 

תשואות של 8%-9% בתוך חמישה חודשים בלבד נחשבות לחריגות יחסית. בטווחי זמן ארוכים שוק המניות אמור להניב למשקיעים בו תשואות שנתיות ממוצעות של כ-3%-5% מעל לתשואת האג"ח הממשלתיות. בדרך כמובן ישנן מהמורות ותנודות רבות. ראינו חלק מהן במהלך החודשיים האחרונים. בתחילת אפריל צללו מדדי המניות בעולם בשיעורים של 10%-15% בעקבות הכרזת "יום השחרור" של דונלד טראמפ והטלת המכסים הגורפת על יבוא לארה"ב. 

בהמשך, כאשר, טראמפ השעה את המכסים באופן חלקי, מדדי המניות נסקו בחזרה. בתחילת מאי, כאשר ארה"ב השעתה חלקית גם את המכסים הגבוהים על סין, נרשמה קפיצה נוספת. התנודות הללו יצרו הרבה רעש בשוק. בהתחלה תבהלה, ולאחר מכן, סוג של אופוריה. 

אבל כל אלו לא היו אמורים להזיז כהוא זה למי שמחזיק מניות בתיק מניות פאסיבי המבוסס על תעודות סל גלובאליות. משקיע כזה יכול להרשות לעצמו להתנתק מהחדשות, לחסוך את ההתרגשות סביב שוקי המניות, לצאת לטיול סביב העולם – ולחזור אחרי 5 חודשים עם תיק מניות שערכו עלה בינתיים ב-9,200 דולר. זהו רווח שיכול לממן חלק ניכר מטיול שכזה. 

מנין ההבדלים בין התיקים? 

במהלך העליות של החודשיים האחרונים נוצר פער של כ-1.3% בין התיקים, לטובת התיק הפאסיבי. הסיבה העיקרית לכך היא ההחלטה שקיבלתי להגדיל את היקף המזומן בתיק על חשבון ההשקעה בקרנות הסל האמריקאיות SPY ו-RSP. זו החלטה שנלקחה בתחילת מאי מתוך מחשבה שכלכלת ארה"ב תחת הנהגתו של טראמפ נמצאת בסיכון מוגבר. 

בראש וראשונה אלו המכסים כמובן. טראמפ מטיל מכסים, משעה אותם, ואז מנסה לנהל עם העולם מו"מ פומבי על הסכמי סחר חדשים תוך שהוא משתמש ברשת החברתית שלו לאיומים מפורשים או מרומזים. אגב, באותה דרך הוא גם מנהל את המו"מ על הסכם גרעין מול איראן. 

אני חושב שזו דרך רעה לנהל מו"מ ודרך עוד יותר רעה לנהל מדינה. חוסר הוודאות שיוצרת מדיניות כזו פוגעת בעיקר בהשקעות בארה"ב ובהשקעות של אמריקאים בחו"ל. 

תחשבו למשל על יצרנית מכוניות אמריקאית ששקלה להיכנס להשקעה גדולה להרחבת קו הייצור שלה במפעל במקסיקו. פתאום היא נתקלת במציאות כלכלית אחרת. היא תצטרך לשלם מכס של 25% על מכוניות שלה שמיובאות ממקסיקו. האם היא תמשיך לקדם את ההשקעה? סביר להניח שלא. היא תמתין לראות מה ההתפתחויות לפני שתחליט אם להמשיך בפרויקט או לעצור אותו. כמוה יעשו עוד אלפי חברות אמריקאיות משלל ענפים. האם זה טוב לכלכלה האמריקאית? אני חושב שלא. 

אבל לשוקי ההון יש כרגע דעה אחרת. המשקיעים חושבים שבסופו של דבר המכסים של טראמפ הם "לא ביג דיל". המדינות יתרגלו. יהיו הסכמים. הכל יחזור למה שהיה. בערך.

המחלוקת ביני ובין השווקים פשוטה: אנחנו חלוקים בתפיסות הסיכון שלנו. אני טוען שטראמפ – הפעולות שלו, האמירות שלו, הציוצים הקנטרניים שלו, ובעיקר המדיניות המזגזגת שלו והמינויים ההזויים שלו (כן, גם מינויו של אילון מאסק מטסלה שהתפטר באחרונה מתפקידו ב"משרד לייעול הממשל") –  מגבירים מאוד את סיכוני ההשקעה בארה"ב. השווקים חושבים כנראה שאני מגזים. 

אגב, אני לא היחיד שמודאג מכך. גם הכלכלנים של מודי'ס שהפחיתו באחרונה את דירוג האשראי של ארה"ב חושבים כמוני. אפילו יו"ר ה'פד', ג'רום פאואל, הזהיר מפני עליה באי הוודאות בכלכלה האמריקאית נוכח הצעדים בהם נקט נשיא ארה"ב. זוהי מחלוקת שתימשך כנראה, ורק הזמן יגיד מי צודק בה. 

ומה לגבי ההמשך? 

נכון לעכשיו אני לא רואה צורך לבצע שינויים בתיק האקטיבי. אמנם קרנות הסל על ענפי האנרגיה והתרופות מספקות עד כה תשואות חסר, אבל אין מה להיבהל מכך. מחירי האנרגיה הנמוכים (מחיר הנפט נפל מתחילת השנה ב-12%) אמנם משפיעים על מניות האנרגיה לרעה. להערכתי, כשהנפט נסחר סביב 62-63 דולר לחבית - אין לו עוד הרבה לאן לרדת. ה-Upside  נראה גבוה מה-Downside. הסיכוי שהנפט יחזור ל-80 דולר נראה לי גבוה משיירד ל-45 דולר.

לגבי ענף התרופות אין לי דעה מספיק מגובשת. טראמפ מנסה להוריד את מחירי התרופות בארה"ב - דבר שהוא טוב בעיני וטוב גם לכלכלת ארה"ב. אבל הדרך שבה הוא מנסה לעשות זאת – עם שר בריאות שנתפש כמתנגד לחיסונים – אינה טובה בעיני. כך או כך, חברות התרופות הן משחק לטווח ארוך שנשען על שתי מגמות-על: העלייה בתוחלת החיים בעולם והעליה בעושר של מדינות מתפתחות. אלו שתי מגמות שיגרמו בעשורים הקרובים לגידול מתמשך בביקוש לתרופות.

מה עושים עם AI?  

לסיום הטור אני רוצה לצרף כאן כמה ציטוטים מכתבה שהתפרסמה לפני כשבועיים במגזין אקונומיסט וכללה כמה תהיות לגבי תחום הבינה המלאכותית. אלו תהיות שעולות מדי פעם גם אצלי ומתחדדות לאור המכפילים הגבוהים לפיהם נסחרת קבוצת המניות הקרויה "7 המופלאות".

וכך כותבים באקונומיסט: 

"בחברות רבות, ההתלהבות מבינה מלאכותית יוצרת (Creative AI) מפנה את מקומה לתסכול מהקושי לממש את הפוטנציאל. לפי ספקית הנתונים S&P גלובל, שיעור החברות שנטשו את רוב מיזמי הפיילוט שלהן בתחום עלה ל–42%, לעומת 17% בשנה שעברה. מנכ"ל קלרנה, חברת "קנה עכשיו שלם אחר כך" השוודית, הודה באחרונה כי הלך רחוק מדי בשימוש בטכנולוגיה לצורך קיצוץ משרות בשירות לקוחות. כעת הוא מחזיר עובדים אנושיים כדי למלא את התפקידים הללו.

לנוכח ההתקדמות האיטית, מנהלים רבים מתחילים ליפול אל תוך מה שג'ון לאבלוק מחברת הייעוץ גרטנר מכנה "עמק האכזבה" — שלב ב"מחזור ההייפ" המפורסם של גרטנר, שמגיע לאחר ההתלהבות הראשונית מטכנולוגיה חדשה.

זו בעיה עבור החברות המכונות "הייפרסקיילריות" (Hyperscalers) — אלפבית, אמזון, מיקרוסופט ומטא — שעדיין משקיעות סכומי עתק בבניית התשתיות לבינה מלאכותית. לדברי פייר פראגו מחברת המחקר ניו סטריט ריסרץ', ההוצאה על ההון של ארבע הענקיות הללו צפויה לעלות מ–12% מההכנסות לפני עשור ל–28% השנה. האם הן יכולות להניב תשואות נאות כדי להצדיק את ההשקעות העצומות?

חברות מתקשות להפיק תועלת ממשית מהבינה המלאכותית היוצרת ממגוון סיבות. לעיתים קרובות מאגרי הנתונים שלהן מבודדים וכלואים בתוך מערכות IT מיושנות. רבות מהן גם מתקשות לגייס את כוח האדם הטכנולוגי הנדרש. בנוסף, על אף שמנהלים רואים את הפוטנציאל הרב הטמון בטכנולוגיה, הם יודעים שיש להם מותגים להגן עליהם, מה שמחייב אותם לצמצם למינימום את הסיכון שבוט יעשה טעות מזיקה, ויחשוף אותם להפרות של פרטיות או לדליפות מידע".

זה הכל להפעם. נתראה בעדכון של חודש יוני.
 

תיק קרנות סל גלובלי פסיבי (ללא שינויים לאורך השנה) 4.6.25