כנס אלי הורביץ: ההייטק הישראלי מזנק בתוצר, אך מתמודד עם גל פיטורים ובריחת מוחות לחו"ל

ד"ר זאב פרבמן, מייסד שותף ומנכ"ל לייטריקס:

"יש סביבנו שכנים שכן רוצים להשתתף בחגיגת AI, קרנות של עשרות, ושמעתי על קרן של 100 מיליארד שמחפשת להשקיע. אם בזירה הגאו-פוליטית נעשה עבודה קצת יותר טובה, יש מקורות מימוניים לפנינו".

ארז אסקל, ראש המטה הלאומי לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה:

"העניין הזה של היכולת שלנו לפתור בעיות אמיתיות בחיים עצמם - זה היתרון התחרותי של ישראל."

בועז דינטי מנהל שותף בקרן ההון סיכון קומפרה קפיטל:

"בריחת המוחות ממדינת ישראל זה אירוע קשה. היתרון היחסי של המהנדס הישראלי שכבר לא קיים".

פרופ' (אמריטוס) מנואל טרכטנברג:

"עלינו לוודא שקיים מאגר איכותי של צעירים וצעירות שייכנסו לתעשייה בשנים הקרובות ויובילו אותה. המלחמה פגעה בהכשרתם של עשרות אלפי סטודנטים וצעירים. יש להכיר בכך ולבחון כיצד מצמצמים את הפערים שנוצרו במסלולי הלימוד וההכשרה".

---

הבוקר (שלישי) נפתח יומו הראשון של כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים. במסגרת מושב הצעדים הנדרשים לחיזוק מנועי הצמיחה לשנים הבאות, דיבר מנכ"ל רשות החדשנות דרור בין, ונתן תמונת מצב עדכנית על ענף ההייטק הישראלי.

"אחרי עצירה בגידול של התוצר חזרנו לגדול בתוצר בשנת 2025 קפיצה יפה מאד, עם תוצר שהוא כמעט חמישית מהתמ"ג. אין לזה אח ורע בעולם. כולל לא בארה"ב. זו כלכלה מבוססת הייטק וחדשנות ואין לנו ממי ללמוד. אנחנו כותבים את הספר.

אחרי עשור של צמיחה מהירה בתעסוקה, כמעט הכפלה מ-200 ל-400 אלף, אז ב3 שנים האחרונות אנחנו רואים סטגנציה. תקופה שבה קשה יותר לגייס כסף אז מגייסים גם פחות אנשים, ושכר העבודה שמאד מתייקר ומעדיפים לגייס בחו"ל, וגם תוצאות השפעת הבינה המלאכותית. 95% מעובדי ההייטק כבר אימצו את הכלים ומדווחים על עלייה בפרודוקטיביות קרי אפשר לעשות יותר – עם פחות אנשים.

ריכוז ההייטק הישראלי עדיין בעולמות התוכנה. 2/3 מהכסף שמושקע בפרטי הולך לתוכנה. ההשקעות שלנו הולכות לדיפטק ולסקטורים שיש בהם פחות השקעה של משקיעים פרטיים ושם חשוב לנו לתמרץ הקמה של חב' דיפטק.

נתון מאתגר נוסף הוא שבין 2019 ל-2026 כ-7% מפעילות חברות ההייטק נדדה לחו"ל. כ-20% מחברות ההייטק מדווחות על עלייה במס' העובדים ברילוקיישן ויש גם חשיפה גבוהה למשקיעים זרים.

השינוי בשער החליפין בעוצמה ובהירות זה אחד המשברים הקשים שחייבים כולנו קברניטי הממשלה וההייטק לפתור את הנושא הזה. סטארטאפ שגייס בתכנית שלו כסף לשנתיים ומתכנן להגיע לאבן דרך מימונית אין לו מה לעשות חוץ מלפטר אנשים. גם חברה גדולה שתכננה תקציב ל-2026 והרווח הזה נחתך בחצי תהיה חייבת לקצץ אנשים או שכר. אין דרך אחרת להתמודד עם זה והתחלנו לראות את גלי הפיטורים ונראה עוד. מגה אירוע שחייבים להתמודד איתו.

לאור המצב הגיאו פוליטי הייחודי של ישראל בעולם, ההייטק לא יכול להתקיים בלי העולם. המשקיעים זרים הלקוחות זרים ההנפקות הן בבורסות זרות – בלי קשרים בינ"ל ההייטק לא יוכל להמשיך לשגשג.

הבינה המלאכותי היא גם איום, ההייטק הישראלי מאד חזק בענפי התוכנה שהחפיר סביבם יורד בגלל ה-AI ויחד עם זה זו הזדמנות כי ישראל הפכה למדינה עם ריכוז מומחי ה-AI פר קפיטה הכי גדולה בעולם. פרסנו טיוטת אסטרטגיה של הייטק ובינה מלאכותית וקם מטה בינה מלאכותי במ' ראש הממשלה לרבות ההטמעה במדינת ישראל וזה אירוע ברמה הלאומית.

ד"ר שמואל אברמזון, הכלכלן הראשי במשרד האוצר: "התחושה היא שהימים האלה שאנחנו חיים בהם באמת יוצאי דופן. אם זה מגמות בתחום הטכנולוגיה שהפכו חברות ללא רלוונטיות תוך שנה, שנתיים. כוחות דמוגרפיים שפועלים על כל מדינות העולם בצורות כאלה ואחרות, מעצמות כלכלות, מזניקות כלכלות, משנות את ההרכב, בוודאי גם אצלנו. וגם תהליכים מאוד משמעותיים שקורים, שאנחנו בעינם, זה הגאופוליטיקה, הגאו-אסטרטגיה יחד עם אתגור של מוסדות. ברור לכולנו שאנחנו נמצאים באמת בעין הסערה עם הרבה מאוד אי-וודאות.

על שער החליפין אמר: "אני חושב שכשאנחנו בתוך משבר, ובסוף בצורה כזו או אחרת אנחנו עדיין בוודאי בתוך המשבר, קראתי לזה 7.10 והמלחמות שלאחריו. זה לא רק המלחמה של ה-7.10, לצורך העניין גם האתגר של הבינה המלאכותית ושער החליפין הם סוג של קרב שאנחנו נמצאים בתוכו. 

אני חושב ששווה להזכיר לנו איפה ישראל הייתה ואיך היא התמודדה עם המשברים הקודמים, נסתכל על סדר גודל של 40 שנה אחורה, רשום פה משבר שנות ה-80, אלה היו משברי שנות ה-80 עם אינפלציה ומשברים פיסקליים ופיננסים, משברי שנות ה-2000. מכל המשברים האלה ידענו לצאת מחוזקים אבל לא רק מחוזקים, אלא חדשים, מחודשים, עם כוחות חדשים, שיטות חדשות, המצאה מחדש של הבריאה שלנו, עם שחרור של כוחות צמיחה, עם הרבה מהפכות שעשינו בשנות ה-80 ובשנות ה-2000 שעזרו לנו להתמודד עם מצבים בצורה טובה, כולל משבר הקורונה ששחרר פה, למרות שהוא היה משבר גדול הוא שרר פה כוחות טכנולוגיים אדירים אני מאמין שגם כאן, אם אנחנו נשכיל, נוכל לברוא את עצמנו מחדש".

בועז דינטי מנהל שותף בקרן ההון סיכון קומפרה קפיטל על סוגיית בריחת המוחות: "בריחת המוחות ממדינת ישראל זה אירוע קשה. תמיד היו ישראלים שעשו רילוקיישן אבל אנחנו רואים את המגמה הזו הולכת ומתגברת. יש לזה כמה סיבות חלקן מוצדקות. רוצים אנשי פיתוח ולא רק פיתוח. וזו הזדמנות נורא טובה לנסוע לחו"ל להתרענן מהחיים הלא פשוטים כאן. ויש לחברות מוטיבציה לשלוח חלק מהאנשים לחו"ל היום כי צריך לתת שירותים ללקוחות ומתוך ישראל היו תקופות שלמות שזה היה בלתי אפשרי במצבי החירום כאן והשהייה במקלטים. אז עלתה ההבנה שצריכים לתת פתרונות פיתוח ויאפשרו רצף שירותי. ולכן לחברות יש מוטיבציה לבזר ולשלוח חלק מהאנשים לחו"ל.

יש פה מקום להתערבות של ממשלה להקמת גוף חירום שיטפל באירוע הזה מיידית כי אנחנו רואים את היתרון היחסי של המהנדס הישראלי שכבר לא קיים. אפשר לשלוח אותו לפורטוגל לשלם לו חצי ועדיין יהיה אפקטיבי יותר. למעלה מ50% מהשכר של עובדי ההייטק כבר משולם בחו"ל מה שאומר שלא משלמים עליו מיסים לתוך ישראל. יש לממשלה הרבה מה לעשות באירוע הזה"

"אני חושב שאם מסתכלים איפה עוד יכולה להיות מעורבות ממשלתית כדי לשמור על היתרון התחרותי, אז בעבר חיבור לאינטרנט היה הכי חשוב ליזם אבל היום הוא צריך דאטא סגנטר ויש לזה מחסור ענק במדינת ישראל".

רננה אשכנזי שותפה מנהלת בקרן הון סיכון קומרה קפיטל: "הבינה המלאכותית משנה את איך שבונים חברות, את איך שמשקיעים בחברות, את כל מה שצריך כדי להצליח לבנות לגדל לשמר ייתרון תחרותי ואם נשכיל לזהות מה משתנה מסביבנו נוכל למצב את ההייטק פי כמה יותר חוד חנית עוד ממה שהיה. העולם כולו מוצא עצמו בבעיה שאנחנו תמיד מצאנו עצמו בה, שכסף וגודל זה לא מספיק.

פתאום יש מחסור בקירור. אנרגיה מייצרת הרבה חום. האנרגיה זה אתגר תשתיתי של משאבים שאנחנו רגילים לפתחת תחת מגבלות ואילוצים של כסף ומשאבים והעולם לא רגיל לזה. אז אני חושבת שאנחנו יכולים לצאת מהאירוע הזה שוב כמובילים. יש סטייטמנט שישראל הפסידה במרוץ ה-AI אבל לדעתי היא פשוט לא שיחקה במגרש שלא רלוונטי לה של מודלים גדולים שדורשים מילארדים כדי להיבנות ולהצליח מעולם לא היה המגרש שלנו. אנחנו חזקים במקומות שצריך להיות מהירים חזקים ולפעול מהר ולשבור קצת וגם היום בעידן ה-AI אני חושבת שהשאלה לא כמה מגה ואטים נייצר אלא כמה טובים נהיה בלזהות את צווארי הבקבוק ולתפוס שם את עמדות המפתח. זה הופך את ההייטק מתעשיית תוכנה – לתעשיית תשתית. פעם דיברנו על ווי-פיי בבתי קפה, והיום על רגולציה היתרים נדלן ואופטיקה ועוד ועוד. זה הופך את האתגרים וההזדמנויות לשונים. ויש לנו יכולת לעשות כאן עבודה לא רעה".

נילי סר ראובן לשעבר סמנכ"לית כספים בכירה בסייברארק: "לצד ההזדמנות, הבינה המלאכותית משנה באופן דרמטי גם את שוק העבודה. אנו רואים שינוי משמעותי בתפקידם של מפתחים צעירים ובדרישות מהדור הבא של העובדים. אם בעבר בוגרי יחידות טכנולוגיות או בוגרי מדעי המחשב נדרשו בעיקר להוכיח יכולת כתיבת קוד, הרי שכיום הכלים האוטומטיים מבצעים חלק הולך וגדל מהמשימות הללו. הטאלנט שמחפשים היום הוא שונה. לא רק מי שיודע לכתוב קוד, אלא מי שיודע להשתמש בידע כדי לפתור בעיות מורכבות, לחשוב באופן יצירתי, לחבר בין תחומים שונים, להוביל תהליכים ולהפיק ערך מהטכנולוגיה. אלו הכישורים שיגדירו את העובדים, המנהלים והיזמים של העשור הבא".

אלון בן צור, מנכ"ל בינת ויו"ר איגוד ההייטק הישראלי בהתאחדות התעשיינים: "היום אנחנו נמצאים במצב של מציאות חינוך הרבה פחות טובה הרבה יותר חלשה מערכת החינוך היום נמצאת במשבר מאוד גדול. אנחנו נמצאים במציאות שהצבא גם מטעמים אובייקטיבים של המלחמה אבל בלי קשר גם קודם לכן ואסור לשכוח את זה לא כל כך עושה את תפקידו לא מבין את תפקידו לא רק כגוף שאחראי על הביטחון של מדינת ישראל וההגנה שלה, אלא גם אחראי על הפיתוח של אנשים שבאים לתוכו כי הוא חלק חשוב בכור ההיתוך הטכנולוגי והדבר הזה היום לא נעשה בצבא באופן יזום.

הצבא להפך היום משתמש בהרבה מאוד אנשים שכבר השתחררו ומגייס אותם חזרה אליו בעלויות מאוד גבוהות. פוגע למעשה באנשים האלה שלא מגיעים לתעשייה ולא מצמיח מספיק אנשים חדשים ואני חושב שזה חלק מהתפקיד שלו. וכמובן כל הנושא של אקדמיה.

במדינת ישראל אנחנו מדברים היום על החינוך הטכנולוגי מי שרוצה להמשיך ליצור והוא עשה תיכון רגיל 5 יחידות עשה צבא עשה אולי מכינה קדם צבאית עשה שירות בקבע או איזה קצונה ואחרי זה עשה טיול בעולם ואחרי זה עשה שנה פסיכומטרי ואז הוא מתחיל ללמוד לפני גיל 30-31 הוא לא מתחיל לייצר כלום ואז הוא ג׳וניור. אפשר לקצר את הזמן בשלוש שנים לפחות זה דרמה לגבי התל״ג לגבי האנשים הרלוונטיים שיכולים להיות שם. אני פחות מתרגש מ400 אלף או פחות מספר האנשים שנמצאים בתעשייה הזאת מפני שאני חושב שבשנים האחרונות הרבה מאוד אנשים נשאבו ורוקנו הרבה מאוד סקטורים אחרים היא הייתה אטרקטיבית היא שילמה יותר והייתה יותר נוחה אבל לא כל האנשים האלה הכרחיים אבל כשאנחנו מדברים היום על AI ברור שחלק מהאנשים האלה לא נדרשים יותר. מדינת ישראל לא מתחרה באוקראינה ברומניה ובהודו ובמקומות אחרים שיש שם כמויות של אנשי תוכנה היא מתחרה דווקא באזורים היותר נעלים".

"צריך לקיים גוף שיוקם בדחיפות ויטפל בבעיה מפני שהבעיה הזו שורפת לא את הפירות הדרושים לא את אלה שנופלים מהעץ ומטלטלים ברוח ונופלים זה בסדר שייפלו אלא פירות טובים שאמורים ליצור את הדור הבא של הייצור. ונאמר פה ואני מאוד מסכים, זה לא רק הכסף והדור הבא של הייצור, זו סביבה תומכת שמייצרת אקו סיסטם שממנו יגדלו הדורות הבאים סביבה שתכשיר אותם וסביבה שתעודד עוד ועוד עשייה במדינת ישראל ובוודאי סביבה אנחנו רואים את ארז שיושב כאן שאחראי ואני שמח על כך על כל נושא הai גם הai לא יוכל להתפתח פה מספיק אם לא יהיו לו מספיק צרכנים. והצרכנים שלו הם הרבה מאוד חברות טכנולוגיות אני חושב שהעניין הזה הופך להיות קיומי. אנחנו מרגישים שהנושא הזה לא מטופל מספיק לא מקבל את המקום שלו אנחנו בשנה של שחיקה בעניין הזה".

ד"ר זאב פרבמן, מייסד שותף ומנכ"ל לייטריקס: "אני חושב שיש כמה מודלים מנטליים בתחום ה-AI שהם בעיקר תופעת לוואי של שיווק וסיפורים שמנכ"לים של אנטרופיק ו- Open AI אוהבים לספר, ולא מציאות פיזית ממש. אני מזמין את הפורום הנכבד של מקבלי ההחלטות לדבר יותר עם אנשים באקדמיה שאשכרה עושים מחקר חזית בתחומים האלה. ובארץ יש המון אנשים שחתומים על מאמרי מפתח בתחום הזה.

אני רוצה קודם כל לדבר על העלויות, בתחום ה-AI כרגע יש לנו שני באקטים גדולים של מודלים, יש לנו מודלי שפה, שכולכם מכירים אותם, זה GPT, ג'מיני, קלוד, יש לנו משהו חדש שנקרא world models, אתם ממש יכולים לחשוב על זה כצד שמאל וצד ימין של המוח. התחום הזה מתחיל ושם אני חושב שישראל במקום טוב. המודל שלנו כרגע מדורג כמודל הפתוח המולטי מודרי הראשון בעולם. אני כן יכול לדבר קצת על העלויות ומה כרוך בזה, אז זה לא עולה peanuts, אנחנו מוציאים על זה 50 מיליון דולר בשנה, אבל תסתכלו מה קורה ב-LLM, המרוץ שם עוד לא נגמר. נכון שאנטרופיק וAI מנסים לגייס בטריליון דולר, 

אבל בסין יש להם שלושה מתחרים שזה סטארט אפים שמוערכים בעשרות מיליארדים שמבחינת הביצועים של המודלים הם נמצאים צעד אחד מאחוריהם והם יכולים לגשר על הפער הזה בשניה והם מצליחים לעשות את זה.

יש שתי מגמות עיקריות, אנחנו ממשיכים להגדיל את כמות המחשוב, הדאטה והפרמטרים שאנחנו שמים על המודלים, לכן העלויות הולכות וגדלות. מצד שני, אנחנו כל פעם מצליחים למצוא דרכים לייעל את התהליך הזה. הגענו למצב שאנחנו יכולים להוריד את עלות אימון מודל דומה בשני סדרי גודל. לכן המרוץ במודלי שפה לא נגמר והמרוץ במודלי עולם רק התחיל. במודלי עולם לישראל יש יתרון קריטי, הם צריכים לרוץ על חומרת קצה, כשאנחנו בונים מודל שעוזר לרובוט לנווט, או לרחפן. לכן יש שם חשיבות מאוד גדולה למודלים סופר יעילים, שמאוד יעילים בחשמל, שיכולים לרוץ במכשירי קצה.

.. זה נכון שהגוגלים והמייקרוסופטים של העולם הוציאו כמות ענקית של כסף על דאטה סנטרים, …. יאפשרו לנו לדחוף חלק גדול ממה ש-LLM עושים למכשירי קצה, וחלק גדול ממה שמודלי עולם יעשו. אז אני עוד לא הייתי "נכנע" לזה שבישראל לא יכולים לעשות מודלים כאלה. נכון שכרגע כמות החברות שעושות את שלבי הפרה-טריינינג, הייתי שמח להגיד שאפשר לספור על יד אחת אבל זה יותר חצי יד".

קצת סביבה גיאו-פוליטית, יש סביבנו שכנים שכן רוצים להשתתף בחגיגת AI, קרנות של עשרות, ושמעתי על קרן של 100 מיליארד שמחפשת להשקיע. אם בזירה הגאו-פוליטית נעשה עבודה קצת יותר טובה, יש מקורות מימוניים לפנינו".

פרופ' (אמריטוס) מנואל טרכטנברג, אונ' ת"א, חבר סגל בכיר בקרן מנדל למנהיגות: "הדיון על ההייטק אינו דיון ענפי בלבד. ההייטק הוא מנוע הצמיחה המרכזי של המשק הישראלי, ולכן הדיון עליו הוא למעשה דיון על עתידה הכלכלי של מדינת ישראל. לצד ההצלחה המרשימה של הענף, קיימים אתגרים משמעותיים. המצב הציבורי והפוליטי משפיע על ההייטק יותר מאשר על ענפים אחרים, בשל אופיו הגלובלי והתלות שלו בקשרים בינלאומיים, משקיעים זרים ושיתופי פעולה חוצי גבולות.

גם המלחמה פגעה בתדמיתה של ישראל בעולם. המותג "Start-Up Nation", ששירת את ישראל היטב במשך שנים רבות, דורש כיום חיזוק והתאמה למציאות החדשה.

אחד האתגרים המרכזיים הוא פיתוח דור העתיד של עובדי ההייטק. עלינו לוודא שקיים מאגר איכותי של צעירים וצעירות שייכנסו לתעשייה בשנים הקרובות ויובילו אותה. המלחמה פגעה בהכשרתם של עשרות אלפי סטודנטים וצעירים. יש להכיר בכך ולבחון כיצד מצמצמים את הפערים שנוצרו במסלולי הלימוד וההכשרה.

בתוך האקדמיה הישראלית קיים פוטנציאל משמעותי שאינו מנוצל במלואו. בעידן הבינה המלאכותית והטכנולוגיות המתקדמות יש חשיבות גדולה יותר לחיבור בין מחקר אקדמי לבין יישומים טכנולוגיים ותעשייתיים. עד היום עיקר ההשקעה הציבורית הופנתה למחקר בסיסי, וכעת יש מקום לחזק גם את המסלול שמתרגם ידע אקדמי לחדשנות עסקית וטכנולוגית.

בנוסף, בישראל קיימים מאגרי כישרונות שעדיין אינם משולבים במלואם בתעשייה. החברה החרדית, החברה הערבית ואוכלוסיות נוספות בפריפריה מהוות מקור משמעותי להון אנושי שטרם מוצה. הניסיון שנצבר בצה"ל בשילוב צעירים מהמגזרים הללו ביחידות טכנולוגיות מלמד כי ניתן להצליח בכך גם באקדמיה ובתעשייה האזרחית.

סוגיה נוספת שמטרידה את התעשייה היא שער החליפין. הבעיה איננה רק רמת השער עצמה, אלא התנודתיות והמהירות שבהן מתרחשים השינויים. חברות מתקשות לתכנן ולהתנהל כאשר סביבת הפעילות הכלכלית משתנה באופן כה חד.

קיים גם צורך בגורם מרכזי שירכז את הטיפול בסוגיות האסטרטגיות של ההייטק הישראלי. כיום האחריות מפוזרת בין גופים שונים, ולעיתים חסרה ראייה מערכתית כוללת.

למרות האתגרים, יש מקום לאופטימיות. ישראל ניצבת בעיצומה של מהפכה טכנולוגית עולמית, ובראשה מהפכת הבינה המלאכותית. אם נדע להשקיע בהון האנושי, באקדמיה, בשילוב אוכלוסיות ובחיזוק החדשנות, נוכל להמשיך ולהוביל גם בעשור הבא.

ד"ר צחי גליקמן, סמנכ"ל בכיר לתפעול, רפאל מערכות לחימה מתקדמות: "מוצרי רפאל היו דומיננטיים בלחימה בכל החזיתות, עובדים צמוד למערכת הבטחון ובעיקר מנסים להפיק לקחים יום יומיים מהלחימה ולשפר את המערכות שלנו. אני, בהמשך הדברים של רננה ושל אלון רואה בעולם ה-AI הזדמנות גדולה, יכולת לפתח יותר, לעשות שימוש באוקיינוס המידע הענק, קוד פתוח, עולמות תוכנה שמשנים את ההסתכלות של כולנו, וההזדמנות המאוד גדולה של הגלובליזציה. היכולת להיעזר בכל מה שהעולם יכול להעניק לנו, בין אם זה יכולות לעשות שיתופי פעולה בעולם הפיתוח, הייצור בעולם והיכולת להשאיר את ה-IP אצלנו כאן, במערכת הבטחון אבל להיעזר בעולם."

ליטל לשם, מייסדת ושותפה מנהל, Protego Ventures: "בעיני הנתון הכי חשוב שגם עלה והוצף פה, שלראשונה מזה עשור יש ירידה בעובדי המו"פ בישראל, יותר מנהלים יוצאים מישראל, יותר מרכזי פיתוח יוצאים מישראל. כן בעיני האתגר של ישראל בעשור הקרוב הוא לא לייצר חדשנות, בזה אין ספק שאנחנו מובילים. האתגר הוא להשאיר כאן את הערך שנוצר מאותה חדשנות. לא רק את הסטארט אפים אלא את החברות… בסופו של דבר איפה שיושב המנכ"ל יושבות ההחלטות, איפה שיושבת ההנהלה נבנה הערך ואיפה שיושב הידע נבנה העתיד."

גם לשם התייחסה לסוגייה הגיאופוליטית ואמרה כי: "העולם עובר ממקסימום יעילות למקסימום חוסן. בשנים הקודמות העולם חיפש את המקום הזול ביותר, היום הוא מחפש את המקום האמין ביותר. מי שולט בטכנולוגיה ויכול לספק את הפתרון גם בזמן משבר. זו הסיבה שאנחנו רואים השקעות בבינה מלאכותית, שבבים, חלל, סייבר ואוטונומיה. לא כי זה טרנד, לא כי זה הייפ, זה לא צו אופנה שהולך להשתנות. זה ממש גאופוליטיקה שאנחנו חווים אותה כמשהו שהתחיל ב-7.10, או אפילו רוסיה ואוקראינה. והיום, בממדים יותר גדולים מסביב לעולם. כמי שמנהלת קרן דיפנס, אני רואה את זה בכל מקום."

בסיום דבריה התייחסה למלחמה הממושכת בישראל ואמרה: "מאז ה-7.10 אני פוגשת משקיעים וממשלות ומקבלי החלטות בכל העולם, הם מסתכלים על ישראל קצת אחרת, כמדינה שיודעת להתמודד עם אתגרים קיומיים, להסתגל במהירות ולהפוך מציאות מורכבת לחדשות פורצת דרך. זה לא יתרון טכנולוגי אלא ממש יתרון לאומי והמשימה שלנו היא לוודא שהם ממשייכם לצמוח ולהוביל מכאן".

ארז אסקל, ראש המטה הלאומי לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה: "אני ארצה להתרכז בעיקר הוא מה הוא היתרון התחרותי מה החפיר הישראלי שדרכו נוכל לעבור לעמדת הובלה. אם אני רגע צריך לקחת חברת תוכנה או חברת סייבר אז בעצם כדי להצליח אנחנו צריכים שלושה מרכיבים. ילד חכם בן 17 שיודע לעשות קסמים על המקלדת ואם הוא עבר באחת מהיחידות הטכנולוגיות בצה״ל שפיקדתי עליהן אז השמיים הם הגבול. לפטופ, גראג׳, ומוצר שיחסית מהר אפשר לפתח אותו ולכן הצלחנו ובענק. המקבילה של זה בai הילד הזה בן 17 צריך phd או פוסט דוק במדעים מדויקים. במתמטיקה. הלפטופ הזה צריך להיות דאטה סנטר של אלפי GPUs שעולה מיליארדים רבים והחברה צריכה סבלנות או יותר נכון אורח נשימה כדי לייצר מוצר שלוקח יותר זמן לייצר אותו. זה לא בcore של החברה הישראלית ולכן צריך ממשלה וזו כבר התשובה לשאלה השנייה ממשלה היא בדיוק מי שאמור לעסוק בתשתיות יקרות באקדמיה ובאורך רוח ולבנות את המנגנונים הנכונים כדי שהחברות יוכלו להשאר כאן ולהפוך מסטארטאפ שהיא מילה מאוד חיובית אבל בראייתי גם שלילית לבאמת יכולת לפתח חברות וצמיחה שיודעת להתבסס כאן במדינה. השאלה השלישית והיא החשובה מבחינתי היא באמת איך אנחנו מה היתרון התחרותי של ישראל. בהקשר הזה התלבטנו רבות ואנחנו חושבים שיש לנו יתרון מבדל מובהק אני יכול לספר פיקדתי עד לפני כחצי שנה על יחידות טכנולוגיות בצה״ל והפתרונות הטובים ביותר שהבאנו שכל העולם היה בעולם הגיעו לא כי ישבנו בשולחן עגול וחשבנו מה הnew generation של הסייבר או של החלל תמיד זה בא כי הייתה לנו בעיה מבצעית מאוד קונקרטית יכול להיות שאפילו קטנה ודרכה הבאנו בשורות שנפלה הלסת לרוב מדינות העולם. העניין הזה של היכולת שלנו לפתור בעיות אמיתיות בחיים אני חושב שזה היתרון התחרותי של ישראל ואם אני צריך לשים כותרת לעניין הזה ישראל תוביל בחיים עצמם."

"כשאני אומר החיים עצמם אני מדבר שני מרכיבים. מרכיב אחד הוא לפתור בעיות חיים איך מלמדים מתמטיקה בכיתות ד׳ עם ai. אגב הפוטנציאל הוא לא רק ללמד טוב מתמטיקה הוא גם ללמד טוב מתמטיקה בתל אביב בירוחם או בקריית שמונה כי המורה האידיאלי הזה יכול להיות בכל מקום. יש כאן פוטנציאל מעולה לפתור בעיות יסוד במדינת ישראל אבל באמת בעיות עולמיות נרחבות. הנושא השני שקשור לחיים עצמם הוא החיבור בין תוכנה לחומרה מדינת ישראל כמו שהוזכר כאן קודם התעשיות המרכזיות שהתפתחו כאן הן התעשיות הבטחוניות. אבל לא סתם תעשיות בטחוניות כי אפשר לשאול למה תעשיות בטחוניות התפתחו כאן? התשובה היא needs וכו׳. אני חושב שזה יותר עמוק. כי אנחנו לא מייצרים כאן כדורים לm16. מדינת ישראל והתעשיות הבטחוניות שלנו הן המומחיות הטובות בחיבור בין חומרה לתוכנה או בין השכל האלגוריתמיקה לטיל או לכיפת ברזל או כל שאר המוצרים המדהימים שייצרו למלחמה האחרונה. ולכן אנחנו מנסים לקחת את העניין הזה גם למרחב האזרחי."

הדברים נאמרו במסגרת כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה

 

המכון הישראלי לדמוקרטיה עורך מדי שנה את הכינוס הכלכלי השנתי המשמעותי בישראל - "כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה", בראשו עומדים יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' קרנית פלוג סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, נגידת בנק ישראל לשעבר ומרצה באוניברסיטה העברית.

גם השנה יעסוק הכנס בסוגיות עומק של הכלכלה והחברה בישראל ובמדיניות המקרו־כלכלית הרצויה. במסגרת הכנס יוצגו לראשונה דו"חות ומחקרים בנושאים כלכליים בעלי חשיבות, על רקע השלכות תקציב המדינה והאתגרים הכלכליים בתקופה שלאחר המלחמה.