האוצר יגבה מע״מ מאילת — והמדינה תשלם את המחיר

לאחרונה פורסם כי כחלק מתוכנית חדשה של משרד האוצר יבוטל הפטור ממע"מ באילת. אלא שרגע לפני שהמהלך מיושם, מן הראוי לשאול שאלה אחרת: ייתכן שהמדינה אולי תגבה יותר מס, אך לא בהכרח שהיא תרוויח יותר כסף מצעד שכזה.

בימים שבהם משרד האוצר מחפש מקורות למימון עלויות המלחמה ולהקטנת הגירעון, שב ועולה הרעיון לבטל את הפטור ממע״מ באילת. לכאורה, זהו מהלך פשוט: הרחבת בסיס המס וצמצום פטור חריג. אלא שכמי שמלווה את כלכלת אילת והמגזר העסקי בעיר במשך שלושה עשורים, אני סבור שמדובר בדוגמה קלאסית למצב שבו המדינה מסתכלת על שורת הכנסה אחת ומתעלמת מהשורה התחתונה.

הדיון אינו צריך לעסוק רק בשאלה כמה מע״מ ניתן יהיה לגבות. הדיון הנכון הוא כמה תעלה למדינה הפגיעה שתיווצר בעקבות ביטולו.

מבחן הלחץ כבר התרחש

במקרה של אילת אין צורך להסתפק בהערכות. מלחמת חרבות ברזל סיפקה ניסוי כלכלי בזמן אמת. כאשר תנועת התיירות נפגעה בחדות, מספר דורשי העבודה באילת זינק מ־979 בספטמבר 2023 ל־3,529 בינואר 2024 — גידול של 260% בתוך חודשים ספורים. באותה תקופה, בארבעת המרכזים המסחריים הגדולים בעיר נרשמה ירידה ממוצעת בפדיון למ״ר של 59% בנובמבר 2023, 37% בדצמבר ו־29% בינואר 2024, לעומת התקופה המקבילה שנה קודם לכן.

הנתונים האלה מלמדים עובדה פשוטה: כלכלת אילת רגישה במיוחד לשינויים בביקושים. כשהביקוש נפגע, הנזק אינו נשאר בבתי המלון. הוא עובר מיד למסעדות, לחנויות, לאטרקציות, לספקים, לנותני השירותים ולעסקים הקטנים והבינוניים שמעסיקים אלפי עובדים. ביטול הפטור ממע״מ עלול לייצר מנגנון דומה — לא כתוצאה ממלחמה, אלא כתוצאה מהחלטת מדיניות.

שוק שבו המחיר קובע

אילת אינה מתחרה רק עם תל אביב, ירושלים או ים המלח. היא מתחרה עם יוון, קפריסין, דובאי, גיאורגיה וטורקיה. הצרכן הישראלי משווה מחירים בלחיצת כפתור. כאשר חופשה באילת, קניות, מסעדות ואטרקציות יתייקרו בעקבות החלת מע״מ, גם אם חלק מההתייקרות ייספג על ידי העסקים, כושר התחרות של העיר ייפגע.

אם המחיר לצרכן יעלה — הביקוש ייפגע. אם העסק יספוג את ההתייקרות — הרווחיות תיפגע. ובשני המקרים, המדינה תשלם את המחיר: פחות פעילות, פחות תעסוקה, יותר דמי אבטלה, יותר סיוע ויותר לחץ על הרשות המקומית. כל מנהל כספים יודע שלא בוחנים מהלך כלכלי לפי צד ההכנסות בלבד, אלא לפי השפעתו על הרווח וההפסד כולו.

לפי נתוני הביטוח הלאומי, באילת כ- 58 אלף תושבים, 25,800 שכירים ו־ 7,700 עצמאים. השכר הממוצע לשכיר בעיר עומד על 12,760 שקל, לעומת 14,602 שקל בממוצע הארצי. לפי הלמ״ס, בשנת 2023 פעלו באילת 50 מלונות ובהם 11,023 חדרי מלון. מבקר המדינה אף ציין כי כ־90% מכ־7,000 העסקים בעיר תלויים באופן ישיר או עקיף בתיירים.

גם מרכז המחקר והמידע של הכנסת הזהיר בעבר כי ביטול הפטור צפוי להביא לעליית מחירים, לפגיעה בתיירות המקומית, להפסד הכנסות לעסקים התלויים בענף ולפגיעה בתדמית העיר כיעד משתלם.

במצב כזה, ביטול הפטור אינו תיקון מס נקודתי; הוא שינוי עמוק במבנה הכלכלי של העיר.

הפטור הוא מנגנון פיצוי

הפטור ממע״מ לא נולד כמתנה. הוא נועד להתמודד עם מציאות גיאוגרפית וכלכלית שאין לה מקבילה בישראל. אילת מרוחקת ממרכזי האוכלוסייה, ההפצה, הנמלים והתשתיות הכלכליות. כל מוצר שמגיע לעיר נושא עלויות שינוע גבוהות יותר. כל עסק מתמודד עם שוק עבודה מוגבל, לוגיסטיקה מורכבת וקושי בגיוס עובדים.

לכך מצטרפת עלות אנרגיה חריגה. באילת נדרש מיזוג במשך רוב חודשי השנה. מלונות, מרכזי מסחר, מסעדות, סופרמרקטים וחדרי קירור פועלים בתנאי אקלים קיצוניים. כאשר במשך חודשים ארוכים הטמפרטורה חוצה 40 מעלות, חשמל אינו סעיף שולי — הוא מרכיב מהותי ברווחיות העסק.

לא רק תיירות — חוסן לאומי

אילת היא גם נכס אסטרטגי. במלחמה היא קלטה עשרות אלפי מפונים, שהכפילו את אוכלוסיית העיר, וסיפקה מענה בדיור, חינוך, רווחה ובריאות. כאשר שמי המדינה נסגרו, חזר והוכח מעמדה כשער הדרומי של ישראל.

ויש גם ממד נוסף: בריאות הנפש הלאומית. במדינה שחיה תחת מתח ביטחוני מתמשך, משפחות זקוקות למקום שבו אפשר לנשום, להתאוורר ולחזור לשגרה. עבור מאות אלפי ישראלים, אילת היא המפלט המקומי היחיד שמאפשר חופשה ברמה בינלאומית בלי לצאת לחו״ל. פגיעה באטרקטיביות שלה אינה רק פגיעה בתיירות; היא פגיעה במנגנון התאוששות אזרחי.

מדינת ישראל כבר השקיעה מיליארדים באילת: נמל התעופה רמון, כביש הערבה ותשתיות נוספות. אם כך, אין היגיון לפגוע במנוע הכלכלי שעליו נשענות אותן השקעות. במקום לבטל את הפטור, צריך לחזק את בית חולים יוספטל, להרחיב את ההשכלה הגבוהה והמחקר, להפעיל את רמון כמרכז תעופה בינלאומי ולעודד השקעות ותעסוקה.

השורה התחתונה

ביטול הפטור ממע״מ באילת אינו דיון טכני במס. זו בחירה בין הכנסה תקציבית קצרה לבין צמיחה, תעסוקה, תיירות, השקעות וחוסן אזרחי לאורך שנים.

השאלה אינה כמה המדינה תגבה מביטול הפטור. השאלה היא כמה היא עלולה להפסיד — כלכלית, אסטרטגית וחברתית.