אינטל ואיילון מאסק צריכים להסביר לאן הולך Terafab

ב-6 בנובמבר 2025, באספת בעלי המניות של טסלה, אילון מאסק תיאר בעיה שלדבריו עלולה להגביל את עתיד החברה: גם אם ספקיות השבבים יעמדו בציפיותיו, ייתכן שלא יוכלו לייצר את כל מה שטסלה תצטרך. הפתרון שהציע התאים למידותיו: להקים מפעל שבבים עצום משלה. כבר אז העלה אפשרות לעבוד עם אינטל, והבהיר שעדיין אין הסכם חתום. כך הופיעו באותו ערב שני הרכיבים של הסיפור שמעסיק היום את המשקיעים - Terafab ואינטל.

ההיגיון של מאסק היה פשוט להבנה: מי שמתכנן להרחיב מאוד את השימוש בבינה מלאכותית במכוניות וברובוטים רוצה שליטה טובה יותר ברכיב שעליו הכול נשען. אבל כבר בנקודת ההתחלה נוצר פער שילווה את הפרויקט: התחזית של מאסק לצריכת שבבים היא הערכה שלו; הקמת יכולת ייצור שתענה עליה דורשת התחייבויות, השקעות וביצוע שניתן למדוד.

ב-21 במרץ 2026 קיבל הרעיון השקה פומבית באוסטין. למחרת פירט מאסק תוכנית לשני מפעלי שבבים מתקדמים: אחד לצורכי המכוניות והרובוטים של טסלה, והשני לשבבי בינה מלאכותית המיועדים לפעילות בחלל. הוא טען שקצב ההתרחבות של הספקיות הקיימות אינו מספק את צרכיו העתידיים. לוח זמנים להקמת המפעלים לא נמסר אז. 

בשלב הזה Terafab כבר היה הבטחה לשליטה רחבה יותר בשרשרת הייצור. עבור מאסק, המשמעות הייתה אפשרות לתכנן את התרחבות עסקיו בלי להסתמך לחלוטין על החלטות ההשקעה של יצרניות אחרות. עבור שותפה אפשרית כמו אינטל, המשמעות הייתה גישה ללקוח בעל שאיפות גדולות במיוחד - לצד הצורך לברר כמה מהשאיפות הללו יהפכו להזמנות.

ב-7 באפריל הגיעה אינטל. החברה הודיעה על הצטרפותה לפרויקט אחרי ביקור של מאסק אצלה. ב-23 באפריל הופיע החיבור גם בהודעת התוצאות הרבעוניות הרשמית: אינטל תיארה את עצמה כשותפה אסטרטגית לצד SpaceX, טסלה ו-xAI, והצביעה על יכולותיה בתכנון, בייצור ובאריזת שבבים כתרומתה למיזם. ההודעה מאשרת את השותפות ואת הכיוון הטכנולוגי הכללי; היא אינה מפרטת את התמורה הכספית או את חלוקת האחריות.

יום קודם לכן, ב-22 באפריל, העניק מאסק לחיבור גם שם טכנולוגי: 14A. בשיחת התוצאות של טסלה אמר שהכוונה היא להשתמש בתהליך הייצור של אינטל ב-Terafab, מתוך ציפייה שיבשיל עד שהמפעל יגיע להיקף ייצור משמעותי. זו הייתה הצהרת כוונות של מאסק, ללא פירוט פומבי של היקף הזמנות.

מבחינת המשקיע באינטל, כאן התחיל החלק המעניין באמת. שימוש בטכנולוגיה שלה עשוי לחזק את מעמדה וליצור מקור הכנסות. אלא שהערך הכלכלי תלוי בדרך שבה השימוש הזה יוסדר: רכישת שירותי ייצור, רישוי טכנולוגיה ועבודה הנדסית הם עסקים שונים. לכל אחד מהם דרישות הון, אחריות תפעולית ופוטנציאל רווח משלו. עצם אזכור השם 14A אינו מאפשר לבחור ביניהם.

במאי נוספו לחזון מספרים מוחשיים. במסמך של מחוז גריימס בטקסס, לקראת דיון בהקלת מס ל-SpaceX, תוארה הצעה למתחם ייצור שבבים ומחשוב בהשקעה מוערכת של 55 מיליארד דולר בשלבים הראשונים ועד 119 מיליארד דולר אם ייבנו שלבים נוספים. אלה אומדנים להצעה שעמדה אז על הפרק; אין במסמך אישור שהסכומים הוצאו או שהמימון כולו הובטח.

המספרים המחישו עד כמה חלוקת התפקידים חשובה. בפרויקט בסדר גודל כזה, המשקיעים צריכים לדעת מי מממן את ההקמה, מי נושא בעלויות כשהייצור מתעכב ומי מתחייב לרכוש את התוצרת. שותפות יכולה להיות הישג משמעותי לאינטל, אך כדי להעריך אותה צריך להבין אילו התחייבויות היא מקבלת לצד ההזדמנות.

ואז, בתחילת אוקטובר, נכנסה TSMC לדיון. ב-2 באוקטובר דיווח העיתונאי טים קלפן ב-Culpium שהיצרנית הטייוואנית בוחנת שיתוף פעולה ב-Terafab, לרבות אפשרות לסיוע בהפעלת מפעלים. בעדכון שפרסם למחרת הביא את תגובת מאסק: מתקיימים דיונים, וייתכן שייצא מהם משהו. מדובר בדיווח על מגעים ובאישור לעצם השיחות, ולא בהודעה על עסקה שהושלמה. 

האפשרות לשותף נוסף העלתה מיד שאלה לגבי אינטל: האם היא אמורה לספק את הבסיס הטכנולוגי למיזם, להשתלב רק בחלק ממנו, או לפעול לצדה של מתחרה? מגעים עם TSMC אינם מוכיחים שאינטל נדחקה החוצה. הם כן מחדדים מדוע ההגדרה הכללית של שותפות אסטרטגית כבר אינה מספיקה כדי להבין את הפרויקט.

ב-7 באוקטובר הגיעו שתי הבהרות. ליפ-בו טאן, מנכ״ל אינטל, אמר לבלומברג שהחברה ממשיכה להיות מעורבת ב-Terafab. מאסק הבהיר שטסלה ו-SpaceX יבנו ויפעילו את המפעל, ושלל הפעלה בידי TSMC. הוא הותיר אפשרות ש-TSMC תשכור חלק מהמתחם בשכירות משנה, אם תרצה. גם האפשרות הזאת הוצגה כרעיון, לא כהסכם.

שתי ההצהרות יכולות להתיישב זו עם זו. בעלות על מפעל, הפעלתו ואספקת טכנולוגיה הן פונקציות שונות. חברותיו של מאסק יכולות להפעיל מתקן המשתמש בידע של אינטל. אלא שטאן הבהיר בעיקר שאינטל נשארת בתמונה, ומאסק הבהיר בעיקר מי ישלוט בהקמה ובהפעלה. ביניהם נותרה שאלת התפקיד העסקי המדויק של אינטל.

זו נקודת המפתח בפרשה: כדי להעריך את Terafab צריך לחבר בין שתי נקודות המבט. מאסק נדרש להסביר איזה ידע ושירותים הוא מצפה לקבל מאינטל, אילו שבבים ייוצרו תחילה, וכיצד המגעים עם TSMC משתלבים בתוכנית. הבהרה מי מפעיל את המפעל עדיין אינה מבהירה מי אחראי להפוך את הטכנולוגיה לייצור מסחרי.

טאן נדרש להשלים את הצד השני. מה מחייב את לקוחות הפרויקט כלפי אינטל? האם ההכנסות אמורות להגיע מייצור, מרישוי או משירותים אחרים? מה אינטל צריכה להשקיע, ומהם התנאים למעבר משיתוף פעולה להכנסות? אלה הפרטים שיאפשרו להבחין בין תרומה למוניטין של החברה לבין תרומה שאפשר להכניס להערכת השווי שלה.

שניהם צריכים גם להציג אבני דרך משותפות. מועד לייצור ניסיוני, תנאים להרחבת הפעילות ומסגרת למימון יאפשרו לעקוב אחרי ההתקדמות בלי לפרש מחדש כל התבטאות. אין צורך לחשוף סודות מסחריים כדי להסביר את מבנה העסקה ואת האחריות של הצדדים.

בנובמבר 2025 מאסק העלה אפשרות לעשות משהו עם אינטל. כמעט שנה אחר כך, האפשרות הזאת כבר קיבלה שם, שותפות רשמית וכיוון טכנולוגי. כעת נדרש ממאסק ומטאן לתאר יחד את השלב הבא: מה בונים, מי מתחייב למה, ואיך אינטל אמורה להרוויח מכך. עד שיספקו תשובה משותפת, Terafab יישאר עבור המשקיעים הבטחה גדולה שהערך שלה תלוי בפרטים שטרם הובהרו.