הוראה למנהלי קרנות ונאמנים בדבר מיקור חוץ בנוגע לניהול השקעות בקרנות נאמנות

א. דברי הסבר

הוראה זו נועדה להסדיר באופן שיטתי ומדורג את השימוש במודל האירוח של מנהל תיקים חיצוני לניהול ההשקעות בקרנות נאמנות ("הוסטינג") ואת ההסתייעות ביועצים חיצוניים בקרנות נאמנות, על רקע התרחבות משמעותית של פעילויות אלו בשנים האחרונות והשלכותיהן על מבנה האחריות, רמת הפיקוח והגנת המשקיעים.

אירוח של מנהל תיקים חיצוני בניהול השקעות הקרן או העסקה של יועץ חיצוני לניהול ההשקעות בקרן אינם גורעים מאחריות מנהל הקרן או הנאמן כאמור בסעיף 86 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד – 1994 (להלן – "חוק הקרנות") האוסר על האצלת סמכויותיהם או העברת חובותיהם לפי חוק זה. על כן חובתם של מנהל הקרן ושל הנאמן לוודא כי חובות אלה מקוימות כדין ובכלל זאת עמידה במדיניות ההשקעות, קיום תהליכי קבלת החלטות השקעה, עמידה בהוראות הדין בניהול השקעות הקרן, שמירת טובתם של בעלי היחידות בקרן ועוד. לצד יתרונות פעילות ההוסטינג, התפתחות השוק יצרה מצבים שבהם נראה כי היקף ומהות הפעילות חרגו מן הרציונליים שעמד ו בבסיס הוראות הדין, באופן המצדיק קביעת מסגרת רגולטורית עדכנית, ברורה ומחייבת.

מודל ההוסטינג טומן בחובו יתרונות מהותיים: הוא מאפשר כניסה הדרגתית של מנהלי תיקים לתחום ניהול הקרנות, מעודד חדשנות וגיוון אסטרטגיות השקעה, ומרחיב את אפשרויות הבחירה של הציבור. בנוסף, הוא תורם להגברת התחרות ולהעמקת ההתמחות המקצועית בתחומים ייחודיים, תוך שימוש בתשתיות תפעול, ציות ובקרה של מנהל קרן קיים. אולם, בצד יתרונות אלו, פעילות ההוסטינג כרוכה גם בסיכונים אינהרנטיים. כאשר ניהול ההשקעות, ההחלטה אילו נכסים לקנות או למכור בקרן ובאיזו אלוקציה בהתאם למדיניות ההשקעות של הקרן - ליבת פעילותה של הקרן - מבוצעת בידי גורם חיצוני, מתחדד הפער בין האחריות המשפטית המלאה המוטלת על מנהל הקרן לבין זהות מקבל ההחלטות בפועל. בהיעדר התאמה רגולטורית מספקת, עלול להיווצר ארביטראז' רגולטורי, במסגרתו פעילות הדומה במהותה לניהול קרן מתבצעת תחת משטר פיקוח המותאם למתן שירות של ניהול תיקים פרטניים ולא לניהול מוצרי השקעה לציבור הרחב. פער זה אינו עולה בקנה אחד עם קיומה של אסדרה ייעודית לפעילות של ניהול קרנות, עלול לפגוע ביעילות הפיקוח, לעודד לקיחת סיכונים ואף להשפיע על רמת ההגנה הניתנת למשקיעים.

לאור זאת, ההוראה קובעת תנאים, מגבלות ודרישות החלים על מנהל הקרן המחויב להבטיח את ביצועם על ידי חברת ניהול התיקים המתארחת, במטרה להבטיח כי פעילות ההוסטינג תתבצע באופן מבוקר ותוך שמירה על אפקטיביות אחריותו ופיקוחו של מנהל הקרן.

במסגרת זו, ההוראה קובעת מגבלה על היקף פעילות ההוסטינג אצל מנהל הקרן, כך שבכל עת במהלך תקופת ההתקשרות יידרש מנהל הקרן לנהל במישרין את מרבית נכסי הקרנות שבניהולו. דרישה זו חלה באופן מתמשך לאורך כל תקופת ההתקשרות, נוכח חשיבותה המהותית להבטיח כי פעילות ההוסטינג תיוותר פעילות נלווית לפעילות הליבה של מנהל הקרן בניהול קרנות. קביעה זו נועדה, בין היתר, להבטיח כי מנהל הקרן ימשיך להיות הגורם המרכזי בניהול הקרנות שבניהולו, וכי יישמרו בידיו מעורבות, שליטה ויכולת פיקוח אפקטיבית על כלל פעילות הקרנות, גם כאשר הוא פועל באמצעות חברות ניהול תיקים חיצוניות . לצד זאת, ההוראה קובעת גם תנאי סף להתקשרות של מנהל קרן עם חברת ניהול תיקים מתארחת לאמידת ניסיונה ומקצועיותה. על פי תנאים אלו נדרשת בחינה מהותית כי הלכה למעשה חברת ניהול התיקים מקיימת פעילות ניהול תיקים למול לקוחות קמעונאיים וזאת קודם למועד ההתקשרות עם מנהל הקרן ותחילת פעילותה בניהול קרנות. תנאי זה נדרש שיתקיים לאורך כל תקופת ההתקשרות עם מנהל הקרן.

כמו כן, נקבעו חובות אשר יוחלו באופן הדרגתי על מנהל התיקים המתארח בהתאם להיקף הנכסים המנוהלים על יד ו וזאת באמצעות קביעת מדרגות פעילות, שלכל אחת מהן הותאמו דרישות ותנאים שונים כתנאי להתקשרות של מנהל הקרן עימו. ה מדרגות נקבעו בהתאם לעוצמת פעילות מנהל התיקים בניהול הקרנות: היקף פעילות מוגבל, היקף פעילות ניכר והיקף פעילות משמעותי. מדרגות פעילות אלו נועדו ליצר איזון בין הרצון לשמר את יתרונות מודל ההוסטינג ולעודד כניסת שחקנים חדשים לשוק, לבין הצורך לצמצם פערים רגולטוריים ולהבטיח כי ככל שהיקף הפעילות גדל, כך יוגברו בהדרגה גם דרישות הממשל התאגידי, ניהול הסיכונים והבקרה אשר מנהל התיקים המתארח, הפועל ללא רישיון לניהול קרנות נאמנות, יידרש לעמוד בהם. מודל מדורג זה משמר "הגנת ינוקא" לגופים קטנים בראשית דרכם, אך קובע מסלול הסתגלות ברור, שבמסגרתו גידול מהותי בהיקף הנכסים יחייב עמידה בסטנדרטים רגולטוריים קרובים יותר לאלו החלים על מנהל קרן נאמנות.

באמצעות קביעת מדרגות היקף פעילות, והגדרת תנאי סף להתקשרות, ההוראה מחזקת את יכולת הפיקוח האפקטיבית של מנהל הקרן והרשות, מצמצמת סיכונים תפעוליים ומערכתיים ובאופן זה מבקשת לטייב את מבנה האחריות והפיקוח לנעשה בפועל.

סוג נוסף של התקשרות אותו ההוראה מסדירה הוא של התקשרות מנהל הקרן עם יועץ חיצוני לצורך קבלת המלצות השקעה בקרן. להתקשרות מסוג זה יתרונות שונים - ייעוץ מקצועי עשוי להעשיר את בסיס הידע של מנהל הקרן, להקנות גישה למומחיות נקודתית בתחומים מורכבים, ולשפר את איכות תהליך קבלת ההחלטות מבלי להעביר את סמכות ניהול ההשקעות בקרן עצמה. מודל זה גמיש יותר מטבעו, שכן הוא מבוסס על מתן המלצות או חוות דעת בלבד, כאשר שיקול הדעת הסופי נותר בידי מנהל הקרן. עם זאת, גם שירות מסוג זה נושא בחובו סיכונים: עלול להתקיים טשטוש גבולות בין ייעוץ השקעות לבין ניהול השקעות בפועל באופן המביא להעברת השפעה מהותית על החלטות ההשקעה לגורם שאינו כפוף לאותן חובות מהותיות ומבניות החלות על מנהל קרן ואשר אינו מחויב להחזיק ברישיון לניהול השקעות )בניגוד לניהול השקעות בקרן שמחויב להיות בידי בעל רישיון; בנוסף, בהיעדר מנגנוני בקרה ברורים, קיים קושי לוודא כי ההמלצות נבחנות באופן עצמאי וכי מנוהלים כראוי ניגודי עניינים פוטנציאליים. יובהר כי ההסדרה אינה חלה על קבלת מידע, מחקר או ניתוחים כלליים, אלא על התקשרות עם גורם חיצוני המעניק למנהל הקרן המלצות השקעה קונקרטיות לצורך גיבוש החלטות ההשקעה בקרן.

לאור האמור, ההוראה קובעת כי ההתקשרות עם יועץ חיצוני לקרן תוסדר באמצעות קביעת תנאים מהותיים וברורים להתקשרות עמו ולפיקוח עליו, אשר יחולו בכל מקרה שבו מנהל הקרן נעזר בגורם חיצוני לצורך קבלת המלצות השקעה. במסגרת זו יידרש מנהל הקרן להתקשר עם היועץ בהסכם כתוב ומפורט, לבצע בדיקות מוקדמות ביחס לכשירותו, ניסיונו ומהימנותו, לוודא קיומם של מנגנונים לניהול ניגודי עניינים, ולקבוע מנגנוני בקרה שיבטיחו כי שיקול הדעת ההשקעתי נותר עצמאי ומופעל בפועל על ידו. בנוסף, ההוראה מבהירה כי יועץ חיצוני לא יהיה רשאי להשתתף בקבלת החלטות השקעה או בביצוען, וכי מקום שבו בפועל מתקיימת מעורבות החורגת ממתן ייעוץ בלבד - יראו בכך פעילות הטעונה הסדרה כניהול השקעות ולא כ שירות ייעוץ לקרן.

נוסף על האמור, נוכח האחריות המוטלת על מנהל הקרן לניהול תקין של פעילות הקרנות ולשמירה על עניינם של בעלי היחידות, מצופה ממנהל הקרן לנקוט משנה זהירות בבחינת מהימנותה של חברת ניהול התיקים המתארחת או של היועץ החיצוני, ולברר כל אירוע מהותי או מידע מהותי המקים חשש לפגם במהימנות העולה במסגרת הבדיקות המקדימות או במהלך תקופת ההתקשרות. חשש כאמור מחייב את מנהל הקרן לבחון את נסיבות העניין ואת מהימנותו של הגורם החיצוני. זאת, בשים לב לכך שהסתייעות בגורם חיצוני לצורך מעורבות בניהול השקעות הקרן, בין בדרך של ניהול השקעות ובין בדרך של מתן המלצות השקעה, מחייבת כי מהימנותו של הגורם החיצוני תאפשר למנהל הקרן להסתמך על פעילותו ולפקח עליה באופן אפקטיבי. התקשרות עם גורם שלגביו קיים חשש לפגם במהימנות עלולה להגדיל את הסיכונים הכרוכים בהסתייעות בגורם חיצוני ולפגוע בהגנה על עניינם של בעלי היחידות.

בהתאם לאמור, תכליתה של ההוראה היא להבטיח כי השימוש במיקור חוץ במודלים של הוסטינג וייעוץ השקעות חיצוני למנהל קרן ימשיך להתקיים באופן התורם להתפתחות השוק ולתחרות, אך במסגרת ברורה המותאמת להיקף הפעילות ולרמת הסיכון, תוך שמירה על אמון הציבור והגנה מיטבית על בעלי היחידות.

להמשך לחצו כאן