כשמערכת ישראלית הופכת לתשתית ביטחונית במדינה אחרת

במשך שנים נבחנה התעשייה הביטחונית הישראלית ביכולתה לפתח מערכות מתקדמות ולשווקן למדינות אחרות. כיום, חלק מהעסקאות הגדולות מציבות טכנולוגיה ישראלית בלב מערכי ההגנה של מדינות הרואות בה מרכיב בתשתית הביטחון הלאומית שלהן.

למשל, ההסכם עם יוון, בהיקף של כ-3 מיליארד אירו, ממחיש את השינוי. טכנולוגיה ישראלית צפויה לעמוד בבסיס מערך הגנה אווירית רב־שכבתי, שיכלול מערכות יירוט, מכ״מים ומערכת שליטה ובקרה לאומית. במקביל נחתם הסכם משלים בהיקף של 26 מיליון אירו לאספקת מערכות כיפת ברזל  של רפאל להגנה מפני רחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים. בגרמניה השלים הצי ניסוי מוצלח במערכת הטילים הבליסטיים Naval LORA של התעשייה האווירית, יכולת שאינה קיימת כיום בארסנל הגרמני.

היצוא הביטחוני הישראלי הגיע בשנת 2025 ל-19.2 מיליארד דולר, כאשר מערכות טילים, רקטות והגנה אווירית היוו 29% מהיקף העסקאות. המשמעות רחבה יותר מהגידול בהיקפן הכספי של העסקאות. ישראל עולה בשרשרת הערך הביטחונית, מאספקת מערכות להשתלבות בתשתיות שמדינות אחרות נשענות עליהן.

כשהמערכת נשארת הרבה אחרי המכירה

מדינה שרוכשת מערכת יירוט מקבלת יכולת מבצעית. מדינה שבונה מערך הגנה לאומי סביב טכנולוגיה ישראלית יוצרת תלות מתמשכת. התלות עשויה לכלול עדכוני תוכנה, תחזוקה, מלאי, התאמות עתידיות, תמיכה טכנית ושיתוף פעולה בשעת משבר. ככל שמידת התלות גדלה, הקשר בין הצדדים נעשה אסטרטגי יותר, ובהתאם נדרש הסכם משפטי מקיף שמגדיר את האחריות ביניהם בצורה מדויקת יותר.

לשינוי יש גם משמעות גיאופוליטית. כאשר מערכת ישראלית משתלבת במערך ההגנה האווירית של מדינה אירופית, ישראל הופכת לחלק מהתכנון הביטחוני ארוך הטווח שלה. שאלות הנוגעות לשדרוגים, להעברת ידע, לשימוש במערכת בזמן מלחמה ולהתמודדות עם איומים עתידיים חורגות ממערכת יחסים מסחרית רגילה. הן הופכות לחלק מקשר מתמשך בין ממשלות, רגולטורים ותעשיות ביטחוניות.

היתרון הישראלי התפתח במידה רבה מתוך צורך מבצעי. טילים, רחפנים, טרור ועומק גיאוגרפי מוגבל יצרו צורך במערכות המסוגלות לפעול בתנאי אמת, עם מרווח קטן לטעויות. אירופה מתמודדת כיום עם מציאות ביטחונית מורכבת יותר, לאחר שנים שבהן האפשרות לאיום צבאי ישיר נתפסה כרחוקה יותר. משום כך, לטכנולוגיה ישראלית שנבחנה בהצלחה מול איומים ממשיים יש משקל שונה מטכנולוגיה שפותחה ונבחנה בעיקר בתנאים מבוקרים.

החוזה נבחן לאחר שהמערכת כבר משולבת

יצוא ביטחוני בהיקפים משמעותיים מחייב חשיבה במונחים של תשתית קריטית. עסקה גדולה באירופה עשויה להפוך חברה ישראלית לחלק ממערך שמדינה אחרת רואה כחיוני לביטחונה. במצב כזה, תנאי העסקה צריכים להסדיר הרבה מעבר לאספקת המערכת עצמה. הם צריכים להתייחס לזמינות, לרציפות תפעולית, לתמיכה וליכולת לעמוד מאחורי הטכנולוגיה כאשר הלקוח זקוק לה יותר מכול. ככל שהמערכת משולבת עמוק יותר בתוך מערך ההגנה של מדינה אחרת, כך גדלות ההשלכות העסקיות, המשפטיות והמדיניות של כל כשל, עיכוב או מגבלת יצוא.

השאלות המורכבות מתעוררות לא פעם דווקא לאחר חתימת ההסכם. רגולטור עשוי להגביל שימוש ברכיב מסוים, ממשלה יכולה לשנות את מדיניות היצוא שלה ועדכון תוכנה עשוי להפוך לחיוני להמשך הפעלה בטוחה של המערכת. סעיף שנראה מסחרי בזמן המשא ומתן עשוי להפוך בהמשך לסוגיה של רציפות מבצעית. אם הצדדים לא הגדירו מראש כיצד מתחלקות העלויות, מי נושא באחריות, מי מוסמך לקבל החלטות ומי שולט בעדכונים קריטיים, המחלוקת עלולה לחרוג בהרבה מהעסקה המקורית.

לכן ההסכם צריך להתייחס כבר מראש לכשל מבצעי, לעדכוני תוכנה, לאבטחת מידע, לקניין רוחני, למגבלות יצוא, לייצור מקומי וליישוב סכסוכים. סעיפים שנראים טכניים במועד החתימה יכולים להפוך למרכיב מרכזי במערכת היחסים כאשר פרויקט מתעכב, רגולטור מתערב או המערכת אינה פועלת כפי שהצדדים ציפו.

במשך שנים פיתחה ישראל מערכות הגנה מתקדמות משום שהמציאות המבצעית חייבה אותה לעשות זאת. כיום, מדינות אחרות מבקשות לבסס חלק מביטחונן על אותן יכולות. עבור החברות הישראליות, ההזדמנות כבר מחייבת הבנה מלאה של האחריות שהטכנולוגיה יוצרת, לצד הסכם שמסדיר את אותה אחריות גם שנים לאחר חתימת העסקה.

עו"ד מייקל אהרנשטיין הוא שותף מייסד בפירמת עורכי הדין האמריקאית Ehrenstein|Sager, המתמחה במשפט מסחרי, ליטיגציה מורכבת ובוררות בינלאומית בסיכון גבוה.

הבהרה משפטית: מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או מיסויי. מטרתו להעלות את המודעות לסוגיות ציות בארה"ב. עסקים ישראליים צריכים להיוועץ באנשי מקצוע מוסמכים למשפט ולמיסוי בארה"ב לצורך קבלת ייעוץ מותאם לפעילותם.