האם צרפת "גדולה מכדי ליפול"? מגזין FUNDER

אבל המשבר האמיתי של צרפת לא מקבל ביטוי טוב מספיק בתמונות או ב'סלפיז' שמעלים המפגינים לרשתות החברתיות. הוא בהיר ומאיים הרבה יותר רק כשמתעמקים בנתונים הקשים, בגרפים, בגרעון, בחוב התופח, או בשיתוק הפוליטי שלא מאפשר למנהיגי המדינה לקבל החלטות קשות. 

הבעיה המרכזית והקשה ביותר היא החוב הממשלתי. כאשר נשיא צרפת הנוכחי, עמנואל מקרון, נכנס לתפקידו בשנת 2017, עמד החוב של ממשלת צרפת על 2.2 טריליון אירו. שיעורו מהתוצר היה 97%. כבר אז הוא נחשב לחוב גבוה שיש לטפל בו ולהקטין אותו. 

אבל הימים היו ימי הריבית האפסית. תשואות האג"ח של ממשלת צרפת ל-10 שנים נעו אז סביב רמות של 0.5%-1.0%. לממשלה לא היתה כל בעיה ללוות עוד ועוד משום שזה היה חוב 'זול' שקל לשרת וקל למחזר. מנהיגי צרפת חשבו שיש להם מספיק זמן וסירבו לבצע רפורמות נחוצות במשק, ובראשן העלאת גיל הפרישה.

שלוש שנים לאחר מכן הגיע משבר חדש שדרש תשומת לב – מגפת הקורונה. צרפת, כמו שאר מדינות העולם המפותח, נלחמה בסגרים ובמשבר הכלכלי שנוצר בעזרת 'תרופת פלא' ידועה – הגדלת ההוצאה, סבסוד האזרחים והתפחת החוב. 

ב-2020 זינק החוב הצרפתי לרמה של 3 טריליון אירו ו-115% מהתוצר. השווקים עדיין קיבלו זאת בסלחנות. בכל זאת, מדובר במשבר כלל עולמי. ברגע שתימצא תרופה לקורונה, המשבר יוכל, אולי, להיפתר מעצמו. 

משבר החוב הצרפתי הוא מיקרוקוסמוס למשבר החברתי שמתחולל באירופה כולה. נהוג לתאר אותו כמשבר של ניגודים: צפון מול דרום, ימין מול שמאל, אחריות תקציבית מול פזרנות, ומבוגרים מול צעירים. קו השבר בין הדור הצעיר בצרפת לדור הבוגר והמבוסס יהיה כנראה אחד הנושאים הלוהטים בבחירות שיתקיימו בעוד כחצי שנה

5 ראשי ממשלה ב-4 שנים 

ניהול משבר הקורונה הופקד בידיו של ראש הממשלה, ז'אן קסקטס. קסקטס התפטר מרצונו במאי 2022, לאחר בחירתו מחדש של הנשיא מקרון לקדנציה שנייה. 

מקרון מינה לתפקיד את אליזבת בורן. רוה"מ החדשה נכנסה למשרדה בעיצומו של משבר האנרגיה שנוצר עם פלישת רוסיה לאוקראינה, ועם אינפלציה שהלכה וגבהה עוד קודם לכן עקב שיבוש מערכת הסחר העולמי במהלך המגפה. 

בורן התקשתה לעמוד בלחץ פוליטי כבד שהופעל נגדה. ניסיונותיה להעביר רפורמות שנויות במחלוקת – ובהן העלאת גיל הפרישה וחוקי הגירה נוקשים – נתקלו בהתנגדות קשה ברחובות. היא התפטרה מהתפקיד בינואר 24' כאשר החוב הצרפתי מאמיר לכ-3.4 טריליון אירו ומייצג כ-113% מהתוצר.

תחלופת ראשי הממשלה בצרפת נמשכה גם בשנים הבאות: תחילה היה זה גבריאל אטאל (ינואר 2024 עד ספטמבר 2024) שמונה בניסיון להזרים דם חדש וצעיר לממשל. אחריו הגיע מישל ברנייה (ספטמבר 2024 עד דצמבר 2024), איש מרכז-ימין שניסה לייצב את המערכת. הוא הודח לאחר שהאופוזיציה מימין ומשמאל הפילה את תקציב הצנע שהציע בניסיון לצמצם את הגרעון.

בדצמבר 24' מונה לתפקיד רוה"מ פרנסואה ביירו, שותף פוליטי ותיק של מקרון. גם הוא שרד פחות משנה והודח בספטמבר 25' בהצבעת אי אמון שנסובה – איך לא - על ניסיונות לקצץ בתקציב. 

במקומו של ביירו הגיע סבסטיאן לקורנו – ראש הממשלה החמישי שמתמנה בתוך פחות מ-4 שנים. לקורנו התפטר תוך פחות מחודש לאחר מינויו ולאחר כ-14 שעות בלבד מהצגת הקבינט החדש שלו. התפטרותו הגיעה עקב כישלון לבנות קואליציה רחבה וחוסר יכולת להעביר את התקציב לשנת 2026 בפרלמנט. באוקטובר 2025 הוא מונה מחדש בניסיון נוסף לפתור את הפלונטר החוקתי.

תחלופת ראשי הממשלה לא שיפרה כהוא זה את מצב החוב של צרפת שהגיע לאחרונה לרמה מטרידה – 3.6 טריליון דולר שמייצגים כ-120% מהתמ"ג שלה. 
 

 

אחריות תקציבית vs פזרנות

הקפיצה המטרידה ברמת החוב יחד עם השיתוק הפוליטי לא נעלמה מעיניהם של המשקיעים באג"ח של צרפת. בשנים 23'-25' נסחרו האג"ח של ממשלת צרפת ל-10 שנים בטווח תשואות לפדיון שבין 2.5% - 3.5%. עדיין מדובר בתשואות נמוכות יחסית. העליה הזו יוחסה בעיקר להעלאת הריבית של הבנק האירופי המרכזי בניסיון לרסן את האינפלציה.

השנה נראה שחל מפנה. ביוני השנה עוד נסחרו האג"ח של צרפת סביב רמה של 3.5%. האג"ח ל-10 שנים של גרמניה, הכלכלה הגדולה בגוש, נסחרו אז סביב תשואה של 2.9%. 

אלא שאז החלה תגובה מהירה וחדה. בתוך שלושה חודשים בלבד זינקה התשואה על האג"ח של צרפת לרמה של כ-5%. הפער מול תשואת האג"ח של גרמניה תפח בזמן הזה מ-60 נקודות בסיס (0.6%) ל-150 נקודות בסיס (1.5%). הסיבה לפער שנוצר היא אחת: המשקיעים באג"ח של צרפת חוששים שבעיית החוב שלה חמורה. הם דורשים תמורת הסיכון הזה פרמיות גבוהות יותר.

כאשר מביטים בנתוני המקרו של גרמניה וצרפת קל מאוד לראות את ההבדל בהתנהלותן. ממשלות גרמניה הקפידו לאורך השנים על מדיניות קשוחה של "בלם פיסקלי", המגבילה בחוק גירעונות ממשלתיים. עקב כך הצליחה גרמניה, למרות הקורונה, האינפלציה והעליה בהוצאות הביטחון לשמור על גרעונות נמוכים בתקציב. 

לאחר קפיצה זמנית בגרעון ב-2020 בשל הקורונה, הצליחה ממשלת גרמניה לשמור על גרעון של 2.5% - 2.9% בשנים 2022-2025. השנה הגרעון יהיה גבוה יותר בשל הוספת הוצאות ביטחון חריגות שאושרו על ידי הפרלמנט הגרמני. 

כתוצאה מכך, היקף החוב של גרמניה נותר נמוך לאורך כל העשור האחרון. ב-2020 חלה בו אמנם קפיצה מ-58% ל-68% מהתוצר. אבל השליטה של ממשלת גרמניה בהוצאות הותירה אותו בשנים הבאות ברמה של 62%-64%. 

אצל צרפת היד על ברז ההוצאות היתה קלה הרבה יותר. הגרעון התקציבי שלה האמיר לרמה של 8.9% מהתוצר ב-2020, ו-6.5% ב-21'. בשנים 23'-25' הוא נע בין 5.1% ל-5.8% מהתוצר. השנה הוא צפוי לנוע סביב 5.4%. שום בשורה לא נראית בדרך. 

הכלכלן וחתן פרס נובל, פול קרוגמן, התייחס בתחילת אוקטובר למשבר החוב הצרפתי וניסה במאמר נוקב להדגיש את חומרתו. כותרת המאמר: "מה הבעיה עם צרפת?"

קרוגמן ידוע בדרך כלל כמי שמתנגד למדיניות צנע ומגלה סובלנות לגירעונות. אלא שהפעם הוא שינה את הטון והביע אזהרה חריפה ויוצאת דופן לגבי עתידה של צרפת וגוש היורו כולו.

"הסנטימנט הנוכחי בצרפת מעורר חשש עמוק", כתב. "חשוב להבין: זה לא עניין שנוגע לצרפת לבדה. קיימת כעת אפשרות מוחשית להתפרצות משבר חובות חמור בגוש היורו שעלול להיות הרסני עבור כל תומכי האחדות האירופית".

"צרפת צועדת במסלול שאינו בר-קיימא מבחינה פיסקלית", מזהיר קרוגמן. "החוב שלה  גבוה מאוד ביחס לתוצר שלה. הממשלה הצרפתית רק ממשיכה להגדיל אותו דרך גרעונות תקציביים עצומים. זה קורה למרות שאין בשטח שום מצב חירום כמו מלחמה, מיתון קשה או מגפה". 

בהמשך המאמר הצביע קרוגמן על הסירוב הצרפתי להעלות את גיל הפרישה (שעומד על פחות מ-63) כאחד משורשי המשבר הכלכלי והחברתי אצלה. "צרפת מעניקה כיום סובסידיות ענק לאוכלוסייה המבוגרת שלה על חשבון הדור הצעיר. העלות הגבוהה של תשלומי הפנסיה מאלצת את הממשלה לקצץ בחינוך". 

"צרפת חסרה אחריות פיסקלית" ממשיך קרוגמן. "זה אומר שצפויה לנו התנגדות פוליטית עצומה מצד המדינות המלוות לה, ובמיוחד גרמניה, לכל תוכנית חילוץ עבורה. מה יגידו אזרחי מדינות שסבלו ממדיניות צנע כואבת במהלך משבר האירו הקודם על ההגינות שבחילוץ כזה?"

"אם צרפת תזדקק בסופו של דבר לתוכנית חילוץ, זה הולך להיות אירוע יקר ביותר", מסכם קרוגמן. "בתור הכלכלה השנייה בגודלה בגוש היורו, צרפת היא לא 'גדולה מכדי לקרוס' (Too big to fail). היא 'גדולה מכדי שניתן יהיה להציל אותה' (Too big to save).

"משבר צרפתי עמוק עלול לשסע ולפלג את אירופה", מסיים קרוגמן באזהרה שנשמעת כמו הדהוד של משברים כלכליים ומדיניים אירופיים מלפני מאה שנה. 

עליית ״אם צרפת תזדקק בסופו של דבר לתוכנית חילוץ, זה הולך להיות אירוע יקר ביותר״, מסכם קרוגמן. ״בתור הכלכלה השנייה בגודלה בגוש היורו, צרפת היא לא 'גדולה מכדי לקרוס' (Too big to fail). היא 'גדולה מכדי שניתן יהיה להציל אותה' (Too big to save)״

הצפון מול הדרום

הגרמנים, יחד עם חלק מהמדינות בצפון אירופה, אינם אדישים כמובן למשבר שמתחולל בגבולם המערבי. חלק מהם תוקפים ישירות את חוסר האחריות של קובעי המדיניות בצרפת ומזהירים שהם גוררים מטה את כל היבשת. 

כריסטיאן לינדנר, לשעבר שר האוצר של גרמניה וקול בולט בימין-מרכז הליברלי אמר לאחרונה: "משמעת פיסקלית אינה בחירה פוליטית. היא תנאי לקיומו של המטבע המשותף. הרעיון שמדינות יכולות להמשיך לייצר גירעונות של 5% ומעלה, תוך הנחה שמשלמי המסים בצפון אירופה תמיד יהיו שם כדי להבטיח את החוב שלהן, זו אשליה מסוכנת. אם לא נאכוף את החוקים על המדינות הגדולות ביותר – אין משמעות לאיחוד האירופי".

העיתון הכלכלי המוביל בגרמניה, הנדלסבלאט (Handelsblatt), יצא החודש במאמר מערכת נוקב: "בזמן שגרמניה חונקת את הצמיחה הפנימית שלה כדי לעמוד ב'בלם החוב' החוקתי, צרפת ואיטליה ממשיכות לחגוג על חשבון העתיד. האיחוד האירופי יצר 'חוקים חדשים' שהם לא יותר ממילים מכובסות לכניעה פוליטית. המשחק הזה שבו הדרום לווה כספים והצפון ערב חייב להיפסק".

האיזכור של איטליה במאמר מלמד על פוטנציאל ההדבקה ההרסני של משבר החוב האירופי הנוכחי. צרפת אינה המדינה היחידה שהתמכרה לחובות. איטליה שנושאת על גב כלכלתה השברירית חוב שמייצג 137% מהתוצר עלולה להצטרף אליה במהירות. 

תשואת האג"ח של איטליה זינקה מרמה של 3.30% בפברואר האחרון לכ-4.70% בתחילת אוקטובר. וזה קורה למרות שהיא הצליחה לאחרונה להפחית את הגרעון התקציבי שלה לרמות שקרובות ל-3% בשנה. 

הקצוות מתחזקים – המרכז נחלש

עליית התשואות שמתרחשת כעת בכל העולם – כולל בארה"ב, יפן ובריטניה – תעמיד בפני קובעי המדיניות אתגר קשה במיוחד: איך מקצצים בתקציב כאשר המערכת הפוליטית מפולגת כל כך? כשקואליציות לא מצליחות לשרוד יותר מכמה חודשים? 

עד כה המשבר הכלכלי של צרפת תורגם בעיקר להתחזקות משמעותית של מפלגות הימין הקיצוני ובראשן מארין לה פן. מפלגת "האיחוד הלאומי" של לה פן ניצבת בראש הסקרים בפער ניכר. בסקרים האחרונים שנעשו לקראת הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות (שיתקיימו ב-18 באפריל 2027), מפלגתה של לה פן מגיעה לשיעור תמיכה של 35% עד 37%.

לה פן מנהלת קמפיין פופוליסטי הממוקד בכיס של האזרח. היא מבטיחה להוריד מע"מ על אנרגיה ומזון מ-20% ל-5.5%, ומציגה תוכנית תקציבית שמבטיחה לקצץ בהוצאות על הגירה ותרומות לאיחוד האירופי במקום לפגוע בפנסיות ובשירותים לאזרח. בקרב מעמד הפועלים והמבוגרים בדרום ובפריפריה הצרפתית – המסר הזה נקלט היטב. 

בקצה השני של המפה הפוליטית מתחזק ז'אן-לוק מלנשון ממפלגת השמאל הרדיקלית, LFI. מלנשון הגיע לאחרונה לשיעור תמיכה של כ-25%. 

מלנשון מנסה כעת לרכוב על גל מחאות הסטודנטים והצעירים. התוכנית הכלכלית הפופוליסטית שלו היא אנטיתזה לצנע. הוא הציע לבטל לחלוטין את סבסוד התאגידים והעסקים, להעלות את שכר המינימום ל-1,600 אירו (נטו), ואפילו קרא לצעד קיצוני: ביטול אקטיבי של החוב הצרפתי שמוחזק על ידי הבנק המרכזי הצרפתי. זהו מסר שקורץ מאוד לדור הצעיר, סטודנטים, צעירים עירוניים ואיגודי עובדים המתנגדים לצנע.

מול שני כוחות אלו בולטת הקריסה הגדולה של גוש המרכז של מקרון. מפלגתו של מקרון, המרכז הליברלי, מתרסקת בסקרים. בסיבוב הראשון לנשיאות נציגיה מקבלים שיעורי תמיכה של 13%–18% בלבד. הסיבה לכך ברורה: מקרון מזוהה עמוקות עם הכישלון לאושש את הכלכלה וצבירת החוב האסטרונומי. התמיכה בו מגיעה בעיקר ממעמד ביניים גבוה והמגזר העסקי שחוששים מחוסר יציבות ומשבר כלכלי ממשמש ובא.
 

 

משבר בן-דורי

משבר החוב הצרפתי הוא מיקרוקוסמוס למשבר החברתי שמתחולל באירופה כולה. נהוג לתאר אותו כמשבר של ניגודים: צפון מול דרום, ימין מול שמאל, אחריות תקציבית מול פזרנות, ומבוגרים מול צעירים. 

קו השבר בין דור הצעיר בצרפת לדור הבוגר והמבוסס יהיה כנראה אחד הנושאים הלוהטים בבחירות שיתקיימו בעוד כחצי שנה. 

גבריאל אטאל, ראש הממשלה לשעבר ומהמנהיגים הצעירים הבולטים בצרפת אמר לאחרונה: "עלינו להפסיק לשקר לעצמנו. הפיכת הגירעון לכלי שמממן את החיים הנוכחיים שלנו היא עוול מוסרי כלפי ילדינו. אנחנו המדינה היחידה באירופה שבה אנשים מצפים לפרוש בגיל 62. צעירים שנכנסים כעת לשוק העבודה יודעים שהם יצטרכו לשלם מסים גבוהים יותר רק כדי לכסות את הריבית על החוב שאנחנו מייצרים זהו חוסר אחריות דורי".

לואי ברנאר, מראשי התאחדות הסטודנטים הצרפתית התייחס למשבר במהלך ההפגנות של אוקטובר. "הדימוי של צרפת כמדינת רווחה הוא אשליה שקיימת רק עבור בני ה-60 ומעלה", הכריז. "בשבילנו, הצעירים, צרפת היא מדינה של קיצוצים בחינוך, מחסור בדיור סטודנטים ומיסוי חונק. אנחנו נדרשים להדק את החגורה ולספוג מדיניות צנע כדי שההורים שלנו יוכלו ליהנות מ-25 שנות פרישה מסובסדות. החוזה החברתי הצרפתי שבור".

מתילד פאנו, פוליטיקאית צעירה ממפלגת השמאל הרדיקלי (LFI) אמרה: "הניסיון להציג את הצעירים כמי שאשמים במשבר או כאלו ש'לא רוצים לעבוד' הינו חוצפה. אלו האשמות של  דור שקיבל הכל – השכלה חינם, צמיחה כלכלית ודיור זול – ועכשיו משאיר לנו כוכב לכת הרוס וחוב ציבורי של 120% תוצר".

"צרפת חווה את מה שניתן להגדיר כ'קניבליזם דורי פסיבי', אמר לאחרונה פייר-אנרי טבואיו, פילוסוף וסוציולוג מאוניברסיטת סורבון בפריז. "הדור המבוגר מחזיק בכוח הפוליטי האלקטורלי הגדול ביותר. הוא מצביע בעקביות בעד שימור המערכת הפנסיונית הקיימת. לדעתם זו זכות מוקנית. התוצאה היא העברה מאסיבית של עושר ומשאבים מהעתיד אל ההווה. אין פלא שזה מייצר תסכול, ניכור ותחושת בגידה בקרב צעירים צרפתים".

הדור המבוגר בצרפת מיוצג בעיקר על ידי מנהיג השמאל הפופוליסטי, מלנשון. "הניסיון של הממשלה והבנקים להסית את הצעירים נגד הגמלאים הוא מניפולציה זולה שנועדה להסתיר את הכישלון שלהם", הוא אמר באחרונה. "הפנסיות בצרפת הן לא 'מתנה' – הן שכר דחוי שהעובדים שילמו עבורו כל חייהם. אי אפשר לדרוש מאדם שעבד 40 שנה כפועל ייצור או כמורה להמשיך לעבוד עד גיל 65 או 67 רק כדי לרצות את סוכנויות הדירוג הבינלאומיות. זהו עלבון לרוח הצרפתית".
 

 

לידיעת הקוראים:

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן.

במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניינים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.

אנחנו עושים מאמצים גדולים לאתר בעלי זכויות בצילומים, סרטונים, גרפים, או כל חומר מתפרסם אחר. יצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע, לא אותר, או לא הושג נעשה לפי סעיף 27 (תיקון מס' 5) תשע"ט 2019 ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום, סרטון, גרף, ואתם חושבים שאתם בעלי הזכויות עליהם, יש לפנות ל [email protected] בכל מקרה והתוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך, מצאת שגיאה בכתבה או מאמר, או נתקלת בפרסומת לא ראויה? אנא דווח/י לנו לאימייל [email protected]