האינפלציה בירידה, השקל נחלש: מה מונע מבנק ישראל להוריד את הריבית?

על פניו, נתוני האינפלציה בישראל מספקים לבנק ישראל סיבה לאופטימיות: האינפלציה השנתית בספטמבר עמדה על 1.6% — מעט מתחת למרכז יעד האינפלציה. למרות זאת, בהחלטת הריבית מ־21 באוקטובר בחרה הוועדה המוניטרית להשאיר את הריבית ללא שינוי, ברמה של 3.25%.

הפער בין האינפלציה המתונה לבין ההחלטה להמתין ממחיש את הדילמה שעמה מתמודד הבנק המרכזי: מצד אחד, יש מקום להקלה בתנאים המוניטריים; מצד שני, מספר גורמים עדיין עלולים להקשות על המשך התמתנות האינפלציה.

השקל נחלש — והלחץ על המחירים עלול להתחדש

אחד הגורמים המרכזיים שעליהם מסתכל בנק ישראל הוא שער החליפין. מאז החלטת הריבית הקודמת נחלש השקל ב־3.1% מול הדולר וב־2.2% במונחים נומינליים אפקטיביים, אף שמול האירו נרשם ייסוף של 0.3%.

להיחלשות השקל עשויה להיות השפעה על המחירים במשק: מוצרים מיובאים, חומרי גלם ותשומות הנרכשים בחו"ל עלולים להתייקר במונחי שקלים. אם ההתייקרויות יחלחלו למחירי המוצרים והשירותים בישראל, הן עלולות להקשות על האינפלציה להמשיך לרדת.

במצב כזה, הפחתת ריבית מהירה מדי עלולה להוסיף לחץ על שער החליפין ועל המחירים. לכן, גם כאשר האינפלציה נמצאת בתחום היעד, הבנק נדרש להביא בחשבון לא רק את הנתון הנוכחי, אלא גם את הסיכונים קדימה.

מחירי האנרגיה מוסיפים אי־ודאות

גורם נוסף הוא ההתייקרות בשוק האנרגיה. מחיר הנפט מסוג ברנט עלה בתקופה הנסקרת בכ־15%, לרמה של כ־110 דולר לחבית.

לעלייה במחירי הנפט יש פוטנציאל להתגלגל לעלויות הדלק, ההובלה והייצור, ובהמשך גם למחירי מוצרים ושירותים. עוצמת ההשפעה בפועל תלויה במשך ההתייקרות, בהתפתחות שער החליפין ובמידת הגלגול של העלויות לצרכנים.

מבחינת בנק ישראל, הסיכון הוא שהלחצים הללו יבלמו את הירידה באינפלציה או יובילו להתחדשותה. זהו שיקול שעשוי להצדיק המתנה לפני החלטה על הפחתת ריבית נוספת.

שוק העבודה עדיין הדוק

גם שוק העבודה הוא חלק מהתמונה. לפי נתוני הבנק, שוק העבודה נותר הדוק ומגבלת היצע העובדים עדיין משמעותית. קצב עליית השכר הנומינלי עמד בחודשים יוני–אוגוסט על 4.3%.

עליית שכר אינה מתורגמת בהכרח באופן מלא לעליית מחירים, אך כאשר היא מלווה במחסור בעובדים, היא עשויה להגדיל את עלויות המעסיקים ולהקשות על התמתנות האינפלציה בשירותים.

מנגד, סביבת ריבית גבוהה יחסית מכבידה על הלווים ועל הפעילות הכלכלית. בנק ישראל נדרש אפוא לאזן בין הסיכון שהאינפלציה תתחזק מחדש לבין הצורך שלא לרסן את המשק מעבר לנדרש.

מה המשמעות עבור משקי הבית ושוק הדיור?

הותרת הריבית ללא שינוי פירושה שאין בשלב זה הקלה נוספת בעלות הכסף בעקבות ההחלטה הנוכחית. עבור משקי בית עם משכנתאות בריבית משתנה ועבור עסקים התלויים באשראי, המשמעות היא שהוצאות המימון לא יפחתו בעקבות ההחלטה עצמה.

במקביל, נתוני הדיור מציגים תמונה מורכבת: מחירי הדירות ירדו ב־0.6% בחודשים יולי–אוגוסט, וב־1.8% בהשוואה שנתית. לעומת זאת, סעיף הדיור במדד המחירים לצרכן עלה בקצב שנתי של 3.8%.

הפער נובע מכך שמדובר במדדים שונים: מחירי הדירות משקפים את מחירי רכישת הדירות, ואילו סעיף הדיור במדד המחירים לצרכן משקף בעיקר את עלויות שירותי הדיור, ובכללן שכר דירה. לכן, ירידה במחירי הדירות אינה מבטיחה ירידה מקבילה בסעיף הדיור במדד.

הריבית הבאה תלויה בנתונים

החלטת אוקטובר אינה מעידה בהכרח שהפחתות הריבית הסתיימו, אך היא מבהירה שבנק ישראל אינו מסתמך על נתון אינפלציה יחיד. התפתחות שער החליפין, מחירי האנרגיה, השכר, הפעילות הכלכלית והסביבה הגיאופוליטית ימשיכו להשפיע על שיקוליו.

השאלה המרכזית לקראת החלטות הריבית הבאות היא האם האינפלציה המתונה תישמר גם לנוכח היחלשות השקל והעלייה במחירי האנרגיה. אם הלחצים הללו יתמתנו והאינפלציה תמשיך להתבסס ברמות נמוכות, ייתכן שייפתח מרחב להפחתות נוספות. אם יתחדשו לחצי המחירים, בנק ישראל עשוי להעדיף להמתין — גם במחיר של ריבית גבוהה למשך זמן רב יותר.