ביטקוין ככיפת ברזל פיננסית: למה תוכנית הקריפטו של נתניהו היא צעד אסטרטגי מתבקש

הריאיון שהעניק ראש הממשלה בנימין נתניהו ב"ערוץ 10", שבו התייחס לאפשרות של שימוש בטכנולוגיית בלוקצ'יין ובמטבעות מבוזרים כרשת ביטחון מול סנקציות אפשריות, הצית גל של גינויים ולעג בקרב פרשנים כלכליים, פוליטיקאים באופוזיציה ואף בהודעה חפוזה של בנק ישראל. התגובה הכמעט פבלובית הזו – הגורסת שמדובר ב"הזיה", "פאניקה מיותרת" או "הבנה לקויה של המערכת הגלובלית" – מלמדת בעיקר על עיוורון אסטרטגי של האליטה הפיננסית בישראל, שעדיין מסרבת להכיר בכך שחוקי המשחק בעולם השתנו ללא היכר. הדברים שאמר נתניהו אינם רק הגיוניים – הם חיוניים, מדויקים ומהווים חשיבה אסטרטגית מקדימה מהמעלה הראשונה.

המערכת המסורתית כבר מזמן אינה ניטרלית

הטענה המרכזית של המבקרים היא שישראל, כמשק קטן ופתוח, אינה יכולה להתקיים מחוץ למערכת הפיננסית המסורתית המבוססת על SWIFT, הבנקים הכתבים בניו יורק ומוסדות האשראי הבינלאומיים. זו טענה נכונה למצב של "עסקים כרגיל", אך היא מתעלמת לחלוטין מהמציאות הגיאופוליטית של השנים האחרונות.

ראינו כיצד בן לילה מוקפאות יתרות מט"ח של בנקים מרכזיים, וכיצד רשתות סליקה וכרטיסי אשראי רב-לאומיים משביתים פעילות במדינות שלמות בהינף החלטה פוליטית. בעידן שבו לחצים דיפלומטיים מיתרגמים באופן ישיר ל"נשק פיננסי" (Weaponization of Finance), הסתמכות עיוורת על בלעדיותה של המערכת הבנקאית המערבית היא חוסר אחריות ביטחוני.

נתניהו לא הציע מחר בבוקר לסגור את הבנקים ולהעביר את כל עסקאות ההייטק של תל אביב לביטקוין. הוא דיבר על יתירות אסטרטגית. בדיוק כפי שישראל מפתחת מפעלי ייצור תחמושת מקומיים כדי לא להיות תלויה ברכבות אוויריות בלבד, כך עליה לבנות "כיפת ברזל פיננסית" שתאפשר לה גמישות וחמצן בשעת חירום.

היתרון המובנה של הבלוקצ'יין מול בידוד כלכלי

המבקרים טוענים ש"אי אפשר לעקוף סנקציות בקריפטו כי הבלוקצ'יין פומבי". אלא שהם מבלבלים בין שקיפות לבין יכולת צנזורה:

1. חסינות מהקפאה ברמת הפרוטוקול: רשתות מבוזרות דוגמת ביטקוין או פרוטוקולי שכבה ראשונה (Layer 1) אינן מנוהלות על ידי שרת מרכזי בניו יורק, לונדון או פרנקפורט. לא קיים גורם בעולם שיכול בלחיצת כפתור למחוק יתרה בארנק קר (Cold Storage) או למנוע העברה חתומה קריפטוגרפית.

2. הבטחת רכש קיומי: בשעת קיצון, שבה בנקים זרים עלולים לחשוש מאישור אשראי דוקומנטרי (LC), היכולת להעביר תשלום מיידי בסחורות יסוד – אנרגיה, דלק, מזון, ציוד רפואי ורכיבים ביטחוניים קריטיים – ישירות מספק ליבואן, היא ההבדל בין שיתוק לאומי לבין המשך תפקוד.

3. חיבור לעולם הפיננסי החדש: המגמה הגלובלית כבר נעה לכיוון זה. בנקים מרכזיים בעולם, יחד עם הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS), מפתחים תשתיות מבוזרות לסליקה חוצת-גבולות (דוגמת פרויקט mBridge). ארה"ב עצמה דנה בגלוי על הקמת רזרבה אסטרטגית פדרלית בביטקוין. מדוע שכאשר ישראל מזהה את המגמה ומכינה תוכניות מגירה, זה יוגדר כ"הזיה"?

החקיקה הנדרשת: מה צריך לשנות בישראל מחר בבוקר?

כדי שחזונו של ראש הממשלה לא יישאר ברמת ההצהרות, המשק הישראלי אינו זקוק רק לרצון פוליטי – הוא זקוק למהפכה רגולטורית וחקיקתית מיידית. החסם הגדול ביותר כיום אינו הטכנולוגיה, אלא הרגולציה המקומית שבמשך שנים שיתקה את התחום:

חובת פתיחת חשבונות והפקדת כספים (תיקון הוראה 411 של בנק ישראל):

המערכת הבנקאית המסחרית בישראל חוסמת כיום באופן שיטתי וגורף כספים שמקורם בקריפטו, גם כששולמו עליהם מלוא המסים. יש לקבוע בחקיקה ראשית חובת שירות בנקאי שתחייב את הבנקים לקבל כספים מחברות ומשקיעי קריפטו שעמדו בבדיקות זיהוי מקור כספים (Source of Funds) טכנולוגיות, ולשלול מהם את זכות הסירוב השרירותית.

1. חוק רזרבה דיגיטלית ריבונית:

הסמכת בנק ישראל והחשב הכללי במשרד האוצר להחזיק נכסים דיגיטליים (ביטקוין ומטבעות יציבים מפוקחים) כחלק מתיק עתודות המט"ח הלאומי של מדינת ישראל. נכס שאינו תלוי בהתחייבות של מדינה זרה הוא נכס הגידור המושלם לעתודות המדינה.

2. הסדרת מעמד המטבעות היציבים (Stablecoins):

יצירת מסגרת רישוי מהירה ומודרנית להנפקה ולשימוש במטבעות יציבים צמודי שקל וצמודי מט"ח. המטבעות היציבים הם הצינור היעיל ביותר לסחר בינלאומי שוטף, ואימוצם ברגולציה יאפשר לחברות ישראליות לסחור עם שותפים באסיה, במפרץ ובמדינות נוספות ללא תלות בבנקים כתבים.

3. רפורמת מיסוי תומכת סחר:

רשות המסים מגדירה כיום כל מטבע קריפטו כ"נכס", דבר המייצר אירוע מס רווחי הון בכל פעולת רכישה או תשלום לספק. יש לקבוע בחוק כי שימוש במטבעות דיגיטליים לתשלום שוטף בסחר חוץ ובפעילות עסקית בינלאומית יוכר כעסקת מט"ח רגילה ולא כאירוע מכירת נכס המטיל סרבול חשבונאי בלתי אפשרי.

צו השעה: מיוזמה פאסיבית לעוצמה פיננסית

במקום שבנק ישראל יפרסם הודעות המגלות חרדה משינוי ומפצירות בדרג המדיני "רק לשמור על יחסים טובים", תפקידו של בנק מרכזי במדינה מאוימת הוא להיערך לתרחישי קיצון בשיא הרצינות. דיפלומטיה היא כלי חשוב, אך היא אינה פוליסת ביטוח הרמטית.

ישראל היא מעצמת סייבר, אלגוריתמיקה וקריפטו. הידע, ההון האנושי והיכולת הטכנולוגית כבר קיימים בתוכנו. הפיכת ישראל למרכז עולמי של נכסים דיגיטליים מוסדרים, לצד יצירת תשתית סליקה ריבונית ומוגנת, אינה "היערכות לבידוד" – היא הדרך הבטוחה ביותר להבטיח שלעולם לא ניתן יהיה לבודד אותנו.

ראש הממשלה הציב על השולחן את המציאות כהווייתה: בעולם שמשתנה בקצב מסחרר, מי שלא בונה חלופות מראש – מוצא את עצמו שבוי של נסיבות. הגיע הזמן שהמערכת הכלכלית תפסיק להירתע מחדשנות ותתחיל לבנות את התשתיות של המחר.

*כותב המאמר אלי פז הוא מומחה לתכנון פיננסי ושוק ההון ובעלי E.P Investments