הפחתת הריבית של בנק ישראל היא כמו החמצה מול שער ריק

הורדת הריבית האחרונה של בנק ישראל לא הגיעה במקרה. מאחורי ההחלטה עומדת מציאות כלכלית ברורה שגם הנגיד והוועדה המוניטרית שמו אליה לב. הציבור נחנק, העסקים מתוחים, והמשק הישראלי חייב חמצן.

אבל, לצד עצם ההורדה ברבע אחוז, צריך לומר את האמת שבנק ישראל פספס. ממש כמו חלוץ שעומד מול שער ריק ובועט את הכדור מחוץ למסגרת. ככה בדיוק גם בנק ישראל החמיץ הזדמנות לבצע הורדה משמעותית יותר של חצי אחוז לפחות. הפחתת ריבית אגרסיבית יותר, ואולי פחות זהירה, היתה יכולה להעביר מסר הרבה יותר חזק ואפקטיבי למשק ולציבור. נתוני המאקרו של כלכלת ישראל גם תומכים בהפחתה משמעותית יותר מרבע אחוז.

בשנה האחרונה התרגלנו לשמוע בעיקר על מלחמה, אי־ודאות, עליות מחירים והכבדה כלכלית. אבל מתחת לרעש, הנתונים הכלכליים צבעו את הסיפור בצורה אחרת. האינפלציה התמתנה ונכנסה ליעד שקבע בנק ישראל – סביב 1.9% בלבד. מבחינת הבנק, זה היה האות הראשון לכך שאפשר להתחיל לשחרר מעט את הלחץ. ועדיין, ההורדות שבוצעו בפועל בסיום השנה בקלנדרית ובתחילתה היו מתונות וזהירות מדי ביחס לעומק הבעיה.

כאשר משקי הבית קורסים תחת ההחזרים, עסקים מתקשים לשרוד, והמערכת הפיננסית נעשית זהירה ואגרסיבית יותר במתן אשראי — הורדה קטנה לא באמת משפיעה ומשנה את התמונה. הורדה של חצי אחוז הייתה יכולה לייצר אפקט פסיכולוגי וכלכלי משמעותי יותר: להקל על החזרים, לעודד צריכה ולהחזיר מעט ביטחון לשוק.

הבעיה היא שהמשק כבר מזמן לא נמצא במצב רגיל. בעלי עסקים מתקשים לקבל אשראי, ישנן רבבות משפחות שההחזר החודשי שלהן זינק במאות ואלפי שקלים. בעלי עסקים, שהיו לקוחות מצוינים במשך שנים, מצאו את עצמם מתמודדים עם עומס תזרימי שלא הכירו.

גם נתוני הפעילות במשק הצביעו על התקררות. ירידה במדדי הפעילות היא לא רק מספר בדוח – היא סימן לכך שהמשק מתחיל להאט. וברגע שהכלכלה מאטה, בנק מרכזי חייב להגיב. הורדת ריבית היא הדרך של הבנק להזרים מחדש דם למערכת: לעודד צריכה, להקל על אשראי ולנסות להחזיר עסקים ואזרחים לנשום. לכך נוספה גם התחזקות של השקל מול המטבעות הזרים, שסייעה לרסן את האינפלציה דרך הוזלת היבוא. במילים פשוטות: כשהשקל חזק יותר, הלחץ על המחירים קטן יותר. וזה נתן לבנק ישראל מרחב לבצע מהלך עמוק יותר — של חצי אחוז — בלי לייצר זעזוע אינפלציוני חריג.

נכון, בנק ישראל חייב לשמור גם על יציבות השווקים ועל אחריות פיסקלית. אבל בתקופה כזו, זהירות יתר עלולה להפוך לבעיה בפני עצמה. כשהאשראי יקר מדי — הציבור קופא. עסקים דוחים השקעות. משפחות מצמצמות צריכה. והמשק כולו מאבד מומנטום.

חשוב להבין שגם הורדת ריבית אגרסיבית לא פותרת את הבעיה המרכזית לאלפי ישראלים. גם כאשר הריבית יורדת, מי שנמצא עם דירוג אשראי פגוע, פיגורים, החזרות או עומס התחייבויות – עדיין עלול להיתקל בסירובים מהמערכת הבנקאית. הבנק לא מסתכל רק על גובה הריבית. הוא מסתכל על רמת הסיכון. ופה בדיוק נמצא האתגר הגדול של התקופה הקרובה.

אם בנק ישראל באמת רוצה לעודד את המשק, הוא חייב לייצר הזדמנות אמיתית לאנשים שנפגעו במהלך השנים האחרונות –קורונה,  מלחמה, יוקר מחיה, פגיעה בהכנסות ואי־ודאות כלכלית. אי אפשר מצד אחד להוריד ריבית כדי להמריץ את הכלכלה, ומצד שני להשאיר מאות אלפי אזרחים מחוץ למערכת האשראי בגלל אירועים תזרימיים נקודתיים.

המשק הישראלי לא צריך רק ריבית נמוכה יותר. הוא צריך מערכת פיננסית שיודעת להבחין בין לקוח מסוכן – לבין אזרח שנקלע לתקופה קשה ומנסה לחזור למסלול. והשאלה האמיתית עכשיו היא לא האם תהיה עוד הורדת ריבית. השאלה היא האם ההקלה הזו באמת תגיע ותחלחל לציבור. גם לציבור השקוף.

הכותב משמש כמייסד ומנכ"ל של חברת קרדיט קלין העוסקת בשיפור דירוג אשראי לפרטיים ובעלי עסקים